147 פ נ ק ס ח מ י ל נ י ק 148 ויישר את פאותױ וזקנו. ומי שראה פטירתו ראה והרגיש שהיתה זו מיתת נשיקה. הוא נקטף בעודו באבו במבחר שנותױ, בי״א בחשון תרע״ח בשבת עת רעוא דרעוין׳ ובליל שבת ישב עוד לפני השולחן עם חסידים, ובאמירת ״מלך יחיד ומױחד״ ראו אצלו בחוש מסירת־נפש. בבוקר התפלל במטה, אך תפילתו היתה זכה כמו תמיד. עשרים שנה אחרי פטירתו הופיע ספרו ״שארית ברכה״ בידי בנױ (ורשד״ תרצ״ח). על הספר רשום ״חלק ראשון״, וכנראה התכװנו המו״לים להוציא גם חלק שני, ומלחמת השואה הנאצית שפרצה שנה אחר כך שמה לאל את המחשבה הטובד״ וכתבי־היד אבדו בתהום האבדון הגדול. 5. הרב אליעזר יהושע הלוי אפשטין אב״ד בחמילניק רבי אליעזר יהושע, בנו של רא״ש, נולד בערב ױם־כפור תרנ״ט באוזירוב, למד תורה אצל מלמדים ובחורים בשקידת רבה וכל ימי נעורױ לא פםק פומיה מגירסא, והודות לשאיפתו הגמרצה ללמוד תורה רכש לו ידיעות רבות, וכבר בימי עלומױ החליף מכתבים עם רבנים גדולי דורו, כמו הרב אליהו קלצקין מלובלין ואחרים, והוםמך להוראה ע״י הגאון הצדיק מאוסטרובצה. במבוא לםפר ״שארית ברכה״ מכתירו רבי שמחה גילרנטר אב״ד בקלימנטוב בתואר ״הרב הגאון המובהק הרה״צ בו״ק חסידא ופרישא המפורסם חכם הרזים םוע״ה וכו״/ וממנו אפשר לעמוד על גדולתו בתורה ובחכמה ונתקײם בו מאמר חז״ל ״ברא כרעיה דאבוה״.

בעודו צעיר נשא בתרע״ו את בת םבו מקילץ שהיה בן האדמו״ר רבי יצחק שלמה מזיליחוב וקבל משרת ר״מ בקילץ. משם עבר לאפטא כמו״ץ וראב״ד. בתר״פ נתמנה רב בראקוב במקום רבי שאול טויב ממודזיץ שעבר משם לקליטשוב כראב״ד. בראקוב עמד גם בראש עדת חסידים. אחרי פטירת הרב אברהם יצחק םילמן בחמלניק נבחר בתור רב ועבר לשבת שם כרב המקום. אמנם הוא נכנם בעול המחלוקת עם ״בר מצרא״ ר׳ טוביה סילמן, בנו של הרב שנפטר. אבל עובדה שרבי אליעזר יהושע עלה קרגו בעיר הודות ללמדנותו וידיעותױ הרבות בחכמת היהדות. והרי גם סבו רבי אריה יהודה ליב השני כהן ברבנות בחמילניק במשך זמן מסוײם ורק לבםוף נאלץ בעקב סבות שונות לעזוב את העיר ולעבור לאוזירוב. בתוקף ״חזקת״ רבנותו של םבו הרגיש עצמו כממ־ שיך ברבנות המסורתית של משפחתו והצליח לרכוש לעצמו עמדה מכובדת. על כל פנים, חמלניק היתה חביבה עלױ ױתר ממקומות כהונתו הקודמים, זבה מצא לו מנוחה ױתר מבשאר הערים, על אף המחלוקת על הרבנות עם קרובו ר׳ טוביה, שהיה נשוי לבת דודו, נכדת הצדיק מחנצ׳ין. בחמילניק ישב על התורה ועל העבודד״ פרסם את מאמרױ בקובצים תורתײפ שונים שהופיעו בפולין על נושאים עױגײם, שהפנו תשומת לב גאוני הדור. הרב אליעזר יהושע הלוי אפשטײן, אב״ד החמילניק. הובל למװת עם עדתו. דער לעצטער כמיעלניקער רב, הרב אליעזר יהושע הלוי אפשטײן ז״ל. (דער ראקעװער רב).

ולבםוף קבל עלױ להנציח את זכר אבױ הצדיק ולהוציא לאור בדפום את םפרו ״שארית ברכה״. אך כנראה לא היתה זו עבודה קלה לאםוף את כתבי־היד הפזורים במקומות שונים בעקב מאורעות מלחמת העולם הראשונה שצלה רחף זמן רב על עיר מולדתו אוזירוב שנחרבה בידי גײסות הרוםים, ועלױ היה לעשות מאמצים כבירים כדי לאםוף את ה״יש״ מכתבי־ היד שנשארו, וגם להוםיף מפי הזכרון, שלו ושל אחרים, כפי שבעצמו כותב ב״פתיחה״ שכתב לספר, שזה עשרים שנה עברו מאז פטירת אבױ מחבר הספר באפטא, אך אבױ למרות חריפותו ובקיאותו לא היה רגיל לכתוב את תורותױ בכתב, אף שהשתוקק להוציאם לאור21), ויען שלא נתאפשר לו לכתוב בעצמו הורה לבנו הגדול ר׳ משה יחיאל (שישב אחר כך באמריקה) לכתבם. אף הוא, הרב מחמילניק האחרון, רשם כמה מאמרים מפי זכרונו, מלבד רשימות קטנות מדברױ שהױ מונחים אצלו׳ והוא מתאר את הקשײם שמצא בעת בואו לערוך את המאמרים הנכללים בספר, בלי שנחן לנו לכתוב גם מקצת מפרטי חײו כרב העיר. הםפר שהוציא צױין בשם ״חלק ראשון״, כנראה שהיה בדעתו להוציא גם חלק שגי, ואף נמצא