153 הרב אברהם פרײם דמותו של הרב 154 כשחלה הרבי הלובלינאי במחלתו האחרונה, יצא הרב לבקר אצל רבו. באותו זמן למדתי אצל הרב בחמילניק וזכיתי לנסוע עמו ללובלין. החזון של אותה פגישת הגאון ז״ל עם הרבי שגטה למות לא ימוש מזכרוני לעולם. מנהגו של הגאון ז״ל היה לכתוב בכל לילה מה שחידש בלימודו ױם ױם. פנקם מױחד לצורך זה לא היה לו מעולם. על גלױנות ניר בודדים, משונים במידותיהם — רחבים, קצרים, ארוכים, צרים ואלכסונײם — היה רושם את חידושיו ומתקרױ בתורה. פעם העזתי ושאלתױ, כלום אין המשכורת של הרבנות החמילניקאית מםפקת כדי לקנות פנקס נײר משובח ולרשום את הדברים היקרים העולים לו להרב ביגיעה כה רבה ? — השיב לי, כי לא מחמת חסרון־כיס, אלא בכװגה מױחדת עושה זאת — כשהכתבים יהױ בלתי מסודרים, לא תהיה שום אפשרות למישהו להדפיםם, טרם הוא בעצמו יגהה אותם שנית. מי ױדע כמה אלפי גלױנות מלאי פנינים ודברים יקרים בכל מקצועות התורד״ בהלכד״ דרוש ומחקר, שבלי ספק עלולים הױ להעשיר את םפרותנו — נשארו לכלייה ואינם.

הגאון ז״ל שירת את קהילת חמילניק כרב אב בית הדין ומרביץ תורה בערך ששים שנד״ רוב שנותױ היה דר בדירה שכורד״ רהיטים וכלים יקרים לא נמצאו בביתו, אבל ספריה גדולה בת כמה אלפים םפרים עתיקים וחשובים כן היתה לו. חלק גדול מהם ירש הרב מאת אבױ ר׳ ישראל לײב ומאת אבי־אבױ ר׳ ױחנן. בםפרױ השתמשו הוא ותלמידױ וגם הדײנים של העיר — ר׳ לײביש דײן, ר׳ בערל דײן, ר׳ יצחק־ישעיה ולאחרונה גם תלמידו ר׳ דוד־שמעון אריה׳ס. אולם הרב לא הםתפק בםפריתו העשירה מורשת אבותױ, הוא גם המשיך בקנײת ספרים חשובים, כל ימױ שגשג והעשיר את הםפריה שהיתה חביבה עליו כבבת עינו.

פעם התארח בחמילניק מוכר־ספרים שהציע את הםפר העתיק והנדיר ״בנימין זאב״ במחיר של עשרים וחמשה רובל. םך כזה קשה היה להרב להוציא על םפר אחד, העיר אמנם תמכה בו ברוח נדיבה ומשכורתו הגיע עד לחמישים רובל לשבוע מלבד שאר הכנםות, אבל ההוצאות של בית הרב גדולות ומרובות הױ, כי תמך בבניו ונכדױ תמיכה מתמדת. מודאג היה הרב, מאין יקח עשרים וחמשה רובל כדי לקגות את הספר יקר המציאות. לפתע אמר אלי: מורי הכהן ז״ל מלובלין לא היה עשיר ובכל זאת הגיעה ידו לקנות םפרים רבים יקרי־ערך, בהױתו כהן הקדיש את שקלי הכםף שהיה מקבל מפדױן בכורים לקנית םפרים, אבל אני אינני לא כהן ולא עשיר ואין לי במה לשלם בעד הםפר׳ והמוכר־ םפרים לא יתן בהקפד״ כי איש עני הוא והכםף נחוץ לו לצורך קגית ספרים אחרים, ולהשאיר את הםפר מבלי לקנותו גם אי אפשר, כי ספר יקר־ערך כזה מזדמן רק פעם אחת לשנים רבות. לכן, לך נא אל ר׳ ױחנן השו״ב, םפר לו את כל המאורע ותבקשהו שיקדים בתשלום סך עשרים וחמשה רובל על חשבון ה״קורובקא״ (קרן השוחטים) של השנה הבאד״ ואקנה את האוצר הזד״ הלכתי לר׳ ױחנן שו״ב ז״ל וספרתי לו על כל העגין׳ והלה, שאדם פיקח היד״ החליק את זקנו והשיב מתוך צחוק ן מילא, את העשרים וחמשה רובל שאינם כעת בידי, אלװה אי־פה ואתנם לרב, אבל מה אעשה אם מחר יבוא מוכר־םפרים אחר עם ״מציאות״ ױתר גדולות מזו, האם גם אז תדרוש ממני כםףי

כשחזרתי ונתתי לרב את הכםף נתמלא כולו שמחד.: הנך רואה שרק אמת דברתי באמרי על השו״בים שלי שהם אנשים טובים ויקרי־לב. שאלתי את הרב אם ראה את הסםר הזה מימױ, וםיפר לי שלפני ארבעים שנה בערך היה מוטל בבית החולים בקראקא ולשם הביאו לו את הםפר ״בנימין זאב״ ואז קרא אותו כולו. נתן לי הרב את הספר ובקשני להביט בעמוד המפתחות והוא יגסה את זכרונו, אם ידע להגיד בעל פה את ענין של כל םימן וםימן שבספר. התפעלתי לשמע אזני, הרב אמר את כל הענינים כםדרם בלי שום שינוי םדר המפתחות, ולתומי שאלתי את הרב : רבי ז אם כן, כל הצער הזה לבקש טובות וללװת מעות, למהי הרי זוכר אתה את כל הספר בעל־פה ? לדבריך — השיב הוא מתוך בדיחות הלב — עלי למכור גם את הש״ס שלי, אלא תורה שבע״פ לחוד ותורה שבכתב לחוד. דברים אלה שיצאו מתוך פױ של אותו צדיק בלי שמץ של גאוה חדרו לתוך לבו של תלמידו הצעיר, וכל ימי הנני דן קל וחומר בעצמי. אם זכרון גפלא, בעל מוח המצלם כל מה שעינױ רואות, מחבב ומוקיר כך את הםפר, הדױט כמוני הדומה ״כי אצבעתא בהירא לשכחה״ (עירובין נ״ג) שבעים ושבעד״ וברוך המקום שמדה טובה זו שתולה גם בי, ואפילו בימי ענײ ומרודי לא חםרתי מלרכוש לי ספרים מכל מדינות מגורי, ובחסדי השם יש לי גם עתה — לאחר שהנאצים ימ״ש שרפו לי בפארים קרוב לאלף םפרים יקרי־ערך — םפריה יקרה של םפרים מובחרים.

הגאון ז״ל היה מתענין הרבה בתולדות מחברי ספרים, ותכופות היה משמיע לתלמידױ על השתלשלות הםפרות הרבנית. זכורני שבעת המלחמה העולמית הראשונה בא לחמילניק מטעם ממשלת אוסטריה רב צבאי׳ ד״וא ההיסטורױן הנודע פרופסור מאיר בלבן. בביקורו אצל הרב החליפו דברים על תולדות המחברים בישראל והפרופםור התרשם למצוא בעיר קטנה מירכתי פולין, רב גדול — הדור בתורה ובידיעות ביבלױגרפױת רחבות כל כך. הרב ז״ל לא היה משתײך לשום מפלגה, ועל הדרישות הרבות ממפלגות מסויימות להיות להן חבר, היה משיב תשובה אחת־ חבר אני לכל אשר ײראוך. מקומו בעולמו היה רק בתוך ד׳ אמות של הלכה ועבודת השם, והכל בלי שום פרםום — אלא בהצנע לכת. היה אהוב ומכובד על כל הרבנים שבדורו. עמד בחליפת מכתבים בדברי תורה עם הגאונים מםוכטשוב, בארזאני, קוצק, ובעל ה״בית יצחק״ בלבוב. מאות רבנים מפולין ומגליציה הציעו לפנױ את שאלותיהם והוא השיב לכל אחד הלכה למעשה. הגאון ז״ל היה אב של משפחה מפוארת בישראל. בנו