יעקבזרובבל / ״חמילניק הרפובליקאית״ (תל־אביכ) יעקב זרובבל לפולין הגעתי בםוף שנת 1918 מיד עם שחרורה ממועקת הגרמגים, כשהמדינה הפולנית הצעירה עושה את צעדיה הראשונים בדרן־ לעצמאות פוליטית אחרי דורות של עול הכובש הרוסי והגרמני גם יחד. אז, בימים הראשונים להתעוררות התנועד״ שהגיחה ממחתרת מהפכנית ויצאה לחופשי, לקרוא דרור לכוחות הצפונים בעם להתגײס ולעמוד על תביעות לאומױת וסוציאלױת, בכתלי הועידה הליגאלית הראשונה של מפלגת פועלי צױן׳ קלטה אוזני בפעם הראשונה את שם העײרה חמילניק, השוכנת בתוככי ״אחוזות מלך אבױן״. אבל שם העײרה הקטנה היה מלװה צירוף מוזר ומצלצל ־ ״כמיעלניקער רעפובליק״. היה בכינוי הזה משהו מההעזה של אותם הימים, מעין תחושת רטט של שינוי יםודי בחײ החברה ובהליכות הפרט. תחילה חששתי שמא ניתן לעײרה כינוי זה תוך ליגלוג וגנאי, אבל החשש הזה נתבדה עם בקורי הראשון בחמילניק.

נוכחתי לדעת, כי אכן היה לכינוי על מה לםמוך. עם פרוץ המהפכה בגרמניה כשהמכונה המיליטריםטית התמוטטה וצבאות ה״קיזר״ התחילו לעזוב את פולין כשבעקבותיהם רודפים הלגױגים הפולנים של פילםודםקי, פשטה שמועד״ כי בכל שטחי המדינה עבר השלטון לידי הפועלים והאכרים, וכאילו פקודה יצאה למחנה המהפכני בכל אתר ואתר לבצע מיד את תפיסת השלטון מידי משרתי הצאריזם הרקוב, שהתעללו דורות על דורות באוכלוםית פולין. ולכשהגיעה השמועה לחמילניק, נחפזו אנשי פועלי צױן שבמקום לקײם את המצװה, וחיש מהר השתלטו על כל מוסדות השלטון בעײרה, בהכריזם על שלטון הריפובליקה. ברם, לא שיחקה השעה ל״ריפובליקה החמילניקאית״, לא ניתן לעײרה דנן ליהנות הרבה זמן משלטון המהפכה ; מעיר המחוז ,הגיעו מהר אנשי משטרה שהשיבו את הםדר על כנו. ואף על פי כן, נשאר משהו באוירת חמילניק, שנצנץ מתוך העתיד המעורפל עדײן וגטה תקװה בלב־ יתכן ויתכן שנגיע גם לשלטון מהפכני בר קײמא ויציב, אם נדע לכװן את השעה ולא נחיה בודדים ועזובים לנפשנו בפינה המרוחקת...

גציגי פועלי צױן בעיריה עמדו על דרישותיהם בתוקף׳ והודות למאמציהם חולקו מצרכים שונים לאוכלוםיה העניד״ ביחוד בחורף ; כדאי לצײן גם את תביעתם לפרסם את הודעות המועצה בײדיש׳ השפה המובנת לתושבים ה׳־הודיס. עקב פעילותם ועירנותם החברתית נמםר לפועלי ציון של חמילניק ההשגחה וריכוז הפעולה המפלגתית במםפר רב של עײרות מסביב לד״ ושליחים יצאו מחמילניק להפיץ את דבר פועלי צױן בכל המחוז׳ לםטשוב׳ ולבוםק׳ לסטופניץ, וגם לקילץ. והיה שכר לפעולתם. זוכר אני יפה את משפחת פ ר י ד מ א ן עם יאנקל בראש׳ בחורים אמיצים וגאים, שעבדו בלי לאות ױמם ולילד״ והצליחו להקים מחנה של פעילים בעײרד״ ידם היתה בכל׳ ומםירותם נגעה עד ללב. לא אשכח את הנסיעה מקילץ, העיר המחוזית׳ אל חמילניק מהלך 32 קילומטרים. בתחנת הרכבת חיכו לי החברים העגלונים גם בימי החורף כשבידיהם אדרות ופרװת לעטפני ולשמור עלי מםני הקור והםופה המשתוללת. ואילו למעשה לא היה צורך בזד״החמימות החברית היתה מתגברת על הרוח ועל הכפור׳ ועם לגימה של כמה כוםױת הדרך אצה לגו תוך ספורים ודו״חים על הנעשה במפלגה ובעולם, ובעיקר על הפעולות, שהחברים עומדים לבצע בעגלא ובזמן קריב.