אך יצאת מן השוק. ולפניך בית-הכנסת הגדול מוקף חצר רחבת-ידים, שאליה היו מוליכים לקול צלילי ה,כלי-זמרים" את הזוגות לחופתם. בית-המדרש הגדול, שהתנשא מעבר לחצר זו (נבנה, ביוזמתו ובתרומותיו של הנגיד יודוביץ ונקרא על שמו: יודוביצעס בית-מדרש), ובית- המדרש הקטן שלצידו, שימש מקום תפילה למתנגדים שבעיירה . משפחת הרב ר' משה-לה זצ"ל מאחורי בית-המדרש עמד על תילו בית-הכנסת של חסידי סטולין, ומול בית-המדרש הישן, מעבר לרחוב, עמד בית-מדרשו של הרב הזקן. אף זה האחרון היה מוקף חצר רחבתידים, שהכילה גם את ביתם של שני בני ר' ישראל יוסף זצ'"ל. איזור זה שימש כעין מרכז רוחני ליהודי העיירה. בשבתות ובחגים, בעיקר, היה הרחוב מתמלא יהודים בבגדי חג, האצים לתפילה או יוצאים מן התפילה. מכל עבר בקעו מזמורי תהילים וניגוני גמרא ותפילה. ביחוד, אזכור את לילות אלול, שבהם היו היהודים הולכים בחצות לסליחות, ופנסיהם מאירים לפניהם את הדרך.:
ישרים ופשוטים היו יהודי העיירה, רובם בעלי-מלאכה וסוחרים, תמימי דרך וישרי הליכות, אשר גנב ושיכור לא יימצא, לדעתם. בין היהודים. כי בפורים ובשמחת-תורה בלבד מצוה היתה לשתות. ואכן שמח היה אצלנו בפורים. ה,קאמפאניע" מחסידי סטולין היתה באה, ועמה אברהם- משה השדכן. חסיד נלהב ותלמיד-חכם מובחק. מדי הופיעו היה צילינדר לראשו -- וידענו כי לגם כמה לגימות. והיתה ה;,קאמפאניע" שותה אצלנו לחיים, והיו אנשיה משעשעים אותנו בנגינה, שרים ורוקדים עד גמר הסעודה. זאת היא דויד-הורודוק, ומתוכה צפות ועולות דמויות בני-משפחתי היקרים. את סבא ע"ה, ר' ישראל-יוסף זצ"ל, איני זוכרת, אלא מתוך שהיו מספרים עליו בביתנו. רב כשרונות היה ובהיותו בן ייג כבר קיבל סמיכות לרבנות. שימש כרב בעיירה ורבי לחסידי דויד-הורודוק. רבים היו שוחרי קרבתו, ביחוד בראש-השנה וביום-הכיפורים, עת היה עובר לפני התיבה. אבא זציל, ר' וועלוועלע, שהיה ישר מאוד וירא-שמים מאין כמותו, עלה לאחר מותו של סבא, על כיסא האדמוריות, הקדיש כל עתותיו לתפילה ולתורה, מניח שני זוגות תפילין ומוכתר בהם עד לאחר תפילת ה,מנחה" ואומר את התפילות בכוונה ובדביקות ובהתרגשות רבה.
כל ימינו חיינו בדוחק ופרנסתנו בצמצום, ובכל זאת היה אבא שמח בחלקו, ולא התלונן. מעולם לא ראיתיו נרגז. הוא מת מיתת נשיקה ; ביום ג' באדר א' תרפ"א עמד להתפלל, כמנהגו. לפתע הסיר את הטלית והתפילין, יצא החוצה, נפל ונפטר. 08