הוטל לגבות מכל יהודי ,נכתב" בקהילה רובל אחד לטובת האוצר הרוס ; בלעדי זאת לא קיבל את ,הפספורט", זו התעודה, שבהיעדרה אי-אפשר היה לעבור ממקום אחד לשני ואף לעזוב את העיר. הקהילה הפכה למוסד גובה מסים ומשגיח על תנועת האוכלוסיה ; כל יתר הענינים הוזנחו. ד החטופים
המשטר הדימוקרטי בקהילות נהפך למשטר של רודנות. נבחרי הקהילה ניצלו את עמדתם לרעת התושבים, הקשיחו את לבם מדלת העם, הכבידו את נטל המסים, ובעלי אגרוף ותקיפים למיניהם, השתלטו על הכל. ביחוד גדל הסבל משנת 1827 והלאה. בפקודת הצאר ניקולאי הראשון, מאותה שנה, חויבו הקהילות בשירות צבאי: כל קהילה היתה חייבת לשלוח מספר מסוים של חיילים. בעלי היכולת וההשפעה ניצלו כל האמצעים, כשרים ושאינם כשרים, להתחמקות משירות ; בעזרת הקהילה שכרו אנשי בצע שהיו ,חוטפים* נפשות, בעיקר מדלת העם, ומסרון לידי הצבא בהתאם למיכסה שהוטלה על הקהילה. ,החוטפים" הטילו פחד ואימה בכל תחום המושב. לא מעטים מתושבי דוידהורודוק הותיקים זוכרים את אחד החטופים, יליד העיירה, שנקרא בשם ,שלמה דער יון", היינו: שלמה החייל. בילדותו חטפוהו, הדביקו לשמו את בגו של אחד מתקיפי הקהילה -- ושלחוהו במקומו לצבא. עינויים רבים עברו עליו בצבא, ונתייסר בכל מיני יסורים, אף ניסו להעבירו על דתו, אך הוא החזיק מעמד ונשאר יהודי נאמן לדתו ולעמו. אחרי שירות של 5 שנה חזר לעיר מולדתו כשהוא נשוי ושם המשפחה יודוביץ דבק בו לכל ימי חייו וגם בילדיו ובנכדיו אחריו. הוא מת בשנת 1906, אחדים מנכדיו נמצאים בארץ. סופר רוסי, אנטישמי, שסייר באותם הימים בתחום המושב, כתב בדו"ח שלו לשלטונות המרכזיים על הסבל הנגרם לאוכלוסיה על-ידי תקיפי הקהילה ;
,הפרנסים שולטים בקהילה שלטון שרירותי, בלתי-מוגבל. הקהילה צוברת סכומים על-ידי הטלת מסים, הפרנסים אינם מוסרים דו"*חות על הכנסות הקהילה והוצאותיה, אזרחי תחום- המושב דלים מאוד ועניים מרודים, וצורתם החיצונית מעוררת גועל נפש, לעומתם הפרנסים עשירים מופלגים, חיים חיי עושר ושפע, ובידם שלטון כפול: שלטון הדת והמסים, באלה השניים הם מרסנים את ההמונים מלהתפרץ נגדם". זעקה מרה השמיע על זה יל"ג. ה. אחרי המהפכה ₪ל 1917 מהפכת פברואר 1917 הפיחה תקוות רבות בלבות יהודי רוסיה, פורק עול הצארים שהעיק במשך 145 שנה ; חיי חופש גראו באופק.
מנחיגי יהדות רוסיה ניגשו לארגן את הקהילות על יסודות דמוקרטיים לפי רוח הזמן. מרכז החיים הפוליטיים היה בפטרוגרד, ומשם יצאה הקריאה לכל התושבים בערי תחום המושב לכונן ועדות-בחירות ; משם נתקבלו הוראות ונשלחו שליחים. לדויד-הורודוק הגיע שליח ממינסק בשם פינצוק. ביזמתו הוקמה ועדת-בחירות, שהיתה מורכבת מנציגי המפלגות ובאי כוח בתי-הכנסת. כיויר הועדה נבחר בצלאל יודוביץ וכמזכיר שלום קויטני. מזכירות הועדה ערכה רשימות מדויקות של כל בעלי זכות-הבחירה. הבחירות נערכו בבית-הכנסת הגדול, בראשותו של בצלאל יודוביץ. שלוש היו הרשימות : ,ציונים", ,פועלי ציון", ובלתי מפלגתיים בראשותו של יוסף ברקוביץ, בנו של הרב דוד ברקוביץ. קדמו לבחירות ויכוחים סוערים על אופי הקהילה. הציונים הכלליים הבטיחו במצעם לדאוג לכל צרכי הקהילה, חילוניים ודתיים כאחד. לעומתם טענו פועלי ציון, שיש להפריד את עניני חהדת מעניני הקהילה ואין היא חייבת לספק כלי-קודש ובתי-כנסת וכו? על חשבון משלמי המסים -- הכל לפי רוח הזמן הסוער של אותם הימים. 2 מבין 8 הפרנסים שנבחרו היו ציונים כלליים ו"6 מפועלי ציון. הבלתי-מפלגתיים נחלו מפלה. מן הציונים נבחרו: בצלאל 16