עם חברי המועצה וההנהלה של בנק הסוחרים נימנו: שלמה פינקלשטיין, צבי מסטר, אהרון שוסטקובסקי, משה אהרון מישלוב, יעקב ביילין, יוסף יודוביץ. ראובן מישלוב, דוד רימר, זאב מורבצ'יק ואחרים. עם עובדי הבנין, בתקופת קיומו, נימנו: חיים דיאטלוביצקי ומרדכי קריטני, המנהלים, ישראל מורבצ'יק, חיים לנסקי וניימן זליג. פעולה קונסטרוקטיבית נעשתה גם ע"י ,קופת גמילות חסדים". ההלואות ניתנו בסכומים קטנים, בתשלומים דו שבועיים או חדשיים. הפונים והנהנים -- מעוטי היכולת, שלא יכלו לקבל אשראי מן הבנקים. לא היתה זאת ,קופת גמילות חסדים" במובן המקובל אצל היהודים. יסודה היה ציבורי חברתי, ומקבלי ההלוואות לא ראו בכך פעולת חסד או עשיית צדקה. כספי הקופה באו לה בעיקר מאת ה,ג'וינט". עם זאת היתה מושתתת על עקרון החברות. גם מקבלי ההלואות נימנו עם חבריה, ומבחינה חברתית היה בכך משום עזרה הדדית. ההנהלה היתה מאשרת את הבקשות להלוואות ומקבליהן דייקו בתשלומיהן. הקופה פעלה שנים רבות, עד לכיבוש העיירה וסייעה לא-מעט למשפחות רבות מעוטות יכולת. היה זה מוסד צנוע, שהשלים את פעולת האשראי של שני המוסדות הקואופרטיביים.
אפורים וקשים חיי יום-יום של הישוב היהודי. כעוגן הצלה יחיד היתה לנו התנועה הציונית. על כל זרמיה, הפעולות למען הקרנות ובנין הארץ, התרבות העברית, בתי-הספר וריכוז הנוער סביבו, ועל כולם הכיסופים והתקוה לעליה. כל אלה היו לנו כקרני-אור באפלה שאפפה אותנו בעיירתנו, בביצות חבל פולסיה הנידח. יוסף יודוביץ על אגודת הכבאים של דוידהורודוק יסודה של האגודה היתה בשנת 1904 ומיסדיה היו: זאב יודוביץ, בצלאל בנו, מרדכי (מוכה) רימר, ניסן גורביץ וליבה פרידמן. ומן הגויים היו במיסדים : קפיטן צ'רייסקי ופטרושקביץ. הדליקות הרבות שאירעו באותה שנה הן אשר הניעו את המיסדים לצעד זה. התרומה הראשונה ניתנה ע"י זאב יודוביץ שמסר לרשותה את משאבתו הפרטית וכן שתי חביות. תושבי העיירה, יהודים כגויים, תרמו איש-איש את תרומתו; וחברת-הביטוח במינסק -- שענין רב היה לה במיעוט הדליקות -- תרמה אף היא מכספה לקניית מכשירים. הקפיטן צ'רייסקי נבחר מפקד ראשון של האגודה וכמזכירה נבחר פרטרושקביץ'. עוזריו של צ'רייסקי היו בצלאל יודוביץ וניסן גורביץ. ב-12--1911, כשנשלח ציירסקי לחזית, קבל עליו מוכה רימר את הפיקוד ולידו הוסיפו לעזור בצלאל יודוביץ וניסן גורביץ. ב"1919 נרצח בצלאל וניסן נפל למשכב -- ובמקומם נתמנו יוסף יודוביץ ושמחה מישלוב. פטרושקביץ התמיד בתפקידו כמזכיר עד 1920, ואז בא אהרן מורבצ'יק במקומו.
ב"1935 כשהזקין מוכה רימר, עבר הפיקוד לידיו של שמחה מישלוב ולידו עזרו יוסף יודוביץ ויעקב סטוסביץ'. כעבור שנתים, ב-1937, בא יוזף קוזק במקום שמחה ולצידו: יוסף יודוביץ, שמחה מישלוב ויעקב מטוסביץ -- ואלה התמידו עד לכניסת הצבא האדום. נשיא הועדה הציבורית למען הכבאים היה ז'גרנקורן, וחברי הועד היו: יוסף יודוביץ, שמחה מישלוב, יעקב מטוסביץ ואהרן מורבצ'יק. 5 משאבות-כיבוי ו187 חביות היו ברשות האגודה עד לכניסת הפולנים (ב-1920), מלבד מכשירים חיוניים אחרים שכבאים נזקקים להם. בימי הפולנים נוספו 2 מוטורים של בנזין שעליהם הורכבו צינורות גומי באורך של ק"מ. תחילה הוקם בנין קטן לצרכי האגודה. בימי הפולנים הוכפל שטח הבנין אך במחציתו השניה הוקם תיאטרון שהכנסותיו הוקדשו לצרכי הכבאים. ב-1937 הוקם ליד הבנין מגדל בגובה 25 מ' ובראשו צופר. דליקה כי פרצה -- הושמעה צפירה ו357 11