עליו, שהגיע לקרירה גבוהה ברוסיה. אז, בראשית התנועה הציונית, שנה ראשונה למהפכה הרוסית, עמד, כאמור, בראש מפלגת פוע"צ בעיירה. כשהגיעה הידיעה המעציבה שבער בורכוב נפטר---דצמבר 1917--ערכו חברי פוע"צ אסיפת אזכרה וישבו ,שבעה" לאות אבל על מות המורה והמנה*ג היקר. אנו, כמובן, לא ידענו, בער בורכוב מיהו, עדיין עמדנו אז בתחום הציונות הכללית הטהורה של הרצל, ללא תוספת גוונים, וללא ,שעטנז", ככינויו של ז'בוטינסקי לציונות הסוציאליסטית, אז טרם הגענו. התורה שליהודים, כעם, יש דרך התפתחות מיוחדת, שונה מכל עם. וקודם כל יש להעביר את המוני היהודים אנשי אויר קלושים, לחיי יצירה ועמל, ושצריך ליצור קודם כל בעם שכבה גדולה של אנשי עבודה -- עבודה ממש -- תורה זאת, שהרוה והגוה בארץ אנשי העליה השניה, -- ניתנה לנו שנים אחרי התקופה המובאת פה. אז, בראשית העבודה הציונית הליגלית בעיירה, אחרי פירוק משטר הצאר ברוסיה ויציאה מעבדות לחרות אזרחית -- היתה הציונות שלנו, כאמור, ציונות טהורה של הרצל, אף שלא קראנו לה כללית. ידיעות מן הארץ על מאבק הפועלים בה לעבודה עברית -- עדיין לא הגיעו אלינו. ידענו שציונות בגולה משמעותה: שקל לקונגרס, שפה עברית וכספים לקרן הלאומית -- נאציאנאל פאנד --- הקרן הקימת. מושגינו על העתיד אף הם מעורפלים היו וזכור לטוב אחד מנכבדי העיירה, שאחרי אחת האסיפות הציוניות פקח לגו עינים בכך. היה זה בייציל -- בצלאל -- יודוביץ. הוא פנה אלינו, הצעירים, בזו הלשון: מה אתם מסתפקים בפרוטות, לבנין הארץ ולהקמת מדינה דרושים סכומים גדולים ולא כאלה שאתם תובעים מאתנו. ולא כאדם מן הצד אמר את דבריו, אלא כאיש שלבו קרוב לרעיון ומוכן לתת גם את ידו להגשמתו. דבריו הפליאונו אז. נראה, שהוא היה קרוב למקורות יותר מאתנו, הצעירים בימים ההם. יצחק עידן.

על הפעולה הציונית בדויד-הורודוק ברצוני להעלות בזה, ולו בקוים כללים, משהו מן החיים הציבוריים. מהתנועה הציונית הענפה ומוסדות החינוך. מהתרבות והכלכלה ששירתו את הישוב היהודי בעיירתנו ב-- 10 --15 השנים האחרונות לפני השואה. רק עתה לאחר שכל זה היה ואיננו עוד, יכולים אנו להעריך מה היתה לגו עיירתנו היקרה דויד-הורודוק. התנועה הציונית והתרבות העברית בעיירתנו -- שרשי מסורת ותרבות עברית עמוקים מונחים ביסודן. לא מעטים היו בין יהודי דוד-הורודוק, שהספרות העברית העתיקה לא היתה זרה להם. בתי-הכנסת ששה במספר, מרוכזים ב,שול-הויף", סימלו אותה תרבות עתיקה והיוו את מרכז החיים הרוחניים של האבות. הם שריכזו מספר לא מועט של יהודים לומדי תורה ובכל אחד מהם נמצאו תמיד קבוצות יהודים שומעי שעור בתלמוד, במשניות ו"עין יעקוב" או בפרשת השבוע. תמיד נמצא האיש, המרצה המתאים לכל חוג וחוג.

החדרים שבהם למדו ילדי עיירתנו תורה ודעת, ,חדריהם" של ר' אברהם משה ,דער מלמד"י ורבי אברהם יצחק" דער מלאכל", ותקופת החדר המתוקן", שקדם לבית-הספר ,תרבות" שעם מוריו נימנו יוסף בגון, חיים קצמן, יהודה קשתן, יחיאל מרגולין, מניביץ -- שהיה מנהל ביה"ס ,תרבות" בשנת 1918, יצחק זלדין ואחרים, שימשו יסוד איתן ושלב מעבר טבעי לתנועה הציונית, לפעולותיה של ההסתדרות הציונית בעשרים השנים האחרונות וקרקע פורה לחינוך העברי ולהקמת בית-הספר ,תרבות* בעיירתנו. לא ייפלא, שהתנועה הציונית בעיירתנו העמיקה שרשים והרחיבה תחומים. ההסתדרות הציונית הכללית", ,פועלי ציון" ,התאחדות" היו המפלגות הציוניות. במרוצת הזמן קמו גם תנועות נוער וקבוצות הכשרה. 17