קדוושים וטהורים -- היד (נפלו בידי הנאצים) לדמותו של רבי ישראל יהודה קולא ז*ל (השוחט הגליצאי בדויד הורודוק) יש בני אדם, שעוקצם של החיים אינו משפיע עליהם ואינו מעבירם על דעתם, והם מחזיקים מעמד, אמנם קשים הם החיים, צלם מרובה מחמתם, אבל יחידי-סגולה אלה, רואים הכול באספקלריה מאירה, ומנצלים כל הזדמנות ואפשרות. להחדיר אל תוכם זיקי אור ואושר. חדורים הם אמונה צרופה ואיתנה באלוהים, ובטחונם, -- יסוד איתן ומוצק הוא בחייהם. ממנו הם שואבים את כוחם להתגבר על כל המכשולים, והוא משמש להם מגן ומושיע בחשכת עולמם. רעיון זה צף ועולה במוחי, מדי היזכרי באותה אישיות מופלאה ואצילה, רבת המעלות וזכת המידות, הלא הוא החסיד הנלהב והת"ח, המנגן הידוע בין חסידי סטולין-קרלין ומחוצה להם, ששימש שש שנים כשו"ב בדויד-הורודוק -- רבי ישראל יהודה קולא ז'"ל, הי"ד. לדויד הורודוק הגיע בשנת תרפ"ו, בהשפעת רבו, האדמו"ר מסטולין הרה"צ רבי משה פרלוב זצ"ל הי"ד, מחסידיו הנלהבים היה וממעריציו הגדולים, ונטש את עירו ביליץ, אשר בגליציה המערבית (לפיכך נקרא בשם השוחט הגליצאי); וכל ימי שהותו בדוד הורודוק, התגורד אצל מר בועז שוסטר (בועז דער פערעכאדציק) באולשנר גאס. דרך חייו בעיירה לא היתה סוגה בשושנים ,וההצלחה היתה ממנו והלאה.

כדרך רובן של העיירות היהודיות הקטנות בגולה, לא פסחה המחלוקת גם על עיירתנו, ומצאה לה את קרבנה. המחלוקת בין הכיתות ובין השוחטים והקצבים, לבשה צורה מצערת מאוד, פלוני ראה בשוחט החדש אדם שאינו מתאים לו ולסדרים המקובלים בעיירה ובמוסדותיה, כי ירא וחרד הוא ביותר, ושמא יחמיר יתר על המידה ; פלוני, אפשר ראה בו מתחרה רציני, העתיד לקפח את פרנסתו; התעורר גם שמץ קנאה, כי תפילתו וקולו הנאה עשו רושם רב בעיירה. בחג הפסח הראשון, בשעה שהתפלל ,תפילת טל" בבית-הכנסת דחסידי סטולין, עזבו מתפללי בתי-הכנסיות אשר ב,שול הייף" את מקומותיהם, ובאו לשמוע את החזן החדש. הרב הישיש, רבי דוד"ל ז"ל, היה אף הוא בבאים -- והרושם היה עז מאוד, הדבר יצק שמן על המדורה. המחלוקת החריפה, ועד לפינסק ולוילנה הגיעה. רב היה סבלו של ר' ישראל יהודה מחמת המחלוקת, אך רוחו לא נפלה, ותגובתו לא זו בלבד שלא היתה שלילית, אלא שאף היה בה מן החיוב המוחלט. ר' ישראל יהודה ז*ל ניחן בחוש עמוק לנגינה ולזימרה, ואף כי לא ידע תוי-נגינה -- חיבר ניגונים רבים, והשקיע בהם הרבה מנפשו, מרחשי לבו ומכיסופיו. לכאורה, היו אלה רעיונות רוחניים מופשטים, עם זאת שימשו ביטוי לחיים שלמים ועצמיים, כי את צליליו דלה ממקור נשמת חייו, מן העולם המיוחד שבו היה חי.

רוב ניגוניו, חותם של רגשות דתיים טבוע עליהם, והם פועלים על שומעיהם כפרקי תפילה ופיוט, המתחבבים והולכים על אומריהם, עם הבנת התוכן ופירוש המלות. לא פחות מכן יש בהם מהשתפכויות הנפש, הנובעות מצער וחדוה וספוגות אותה אוירה שבה היה נתון מחברן. לא אחת ידע, להתנשא בשלהבת קודש למרומי עולם, להתלהבות עילאית. יצירותיו הושפעו בעיקר מאוצר החסידות, שבו היה ר' ישראל יהודה קשור קשר בל ינתק. הוא ספג לתוכו את כל היופי והנעימות של חסידות פולין וגליציה, במיוחד מאופיה של חסידות סטולין-קרלין, מהתלהבותה ומחום-לבביותה, פנימיותה ודינמיותה, בבחינת ,כל עצמותי תאמרנה". 13