עשר שנים, אשר אז בחנהו בלמודו הגאון הכביר ר' יעקב מאיר פאדווא זצ'יל אבד"ק בריסק בהיותו אז בפינסק. בן שתים עשרה כבר התעורר בלבו הרך התשוקה ללימודי הקבלה ולפעמים תכופות מצאו את הילד-האיש הזה מעיין בכל חושיו בספר הקבלה ,עץ-חיים" לרבנו ר' חיים וויטאל זצ'ל ובהיותו בן ט"ו כבר היו למודי הקבלה לאחד משעוריו הקבועים. הנער הלך וגדל, הלוך והשתלם בתורת ד' בנגלה ובנסתר. אז לקח לו לאשה את הצנועה מרת ביילה-חיה בת הרחים רבנן ר' נחמן יעקב לפשיץ זצ"ל. שהיתה מצד אמה נכדת המפורסם בכל גליל וואהלין בשם: ,ר' הירש חסיד" זצ"ל. ושמונה-עשרה שנים רצופות היה סמוך על שולחן חותנו האוהב תורה וכל מחסורי חתנו, התלמיד חכם, היו עליו. במשך הזמן הזה שם לילות כימים לא פסק פומיה מגירסא, עד כמה הגיעה שקידתו העצומה, מספרים זקני הדור עַל האמצעים שאחז שלא תתקפנו שינה. בשעות המאוחרות בלילה היה יושב ולומד באחזו את הנר הדולק בין אצבעותיו סמוך לשלהבת. וכשהיה שוכב על משכבו לנום את שנתו הקצרה וכדי שיתעורר משנתו יחד עַם בני הבית בבקר השכם, היה שם מראשותיו את הדברים היותר נחוצים לבני הבית בבוקר בקומם -- בימיו עוד לא היו שעונים מעוררים.
בשנת תריט נתקבל לרב בעיר לאכווע ושם שימש בכתר הרבנות עד שנת תרנ"ט. והוריש את כסא הרבנות לבנו הצעיר ר' איטשה. הרבה שנים היתה תשוקתו עזה לעלות לארצנו הקדושה. ובשנת תרנ"ט (1899) גזר אומר והוא אז בן 74 להוציא את חפצו לפועל למרות חולשתו שנתגברה. כל עמל בניו ואוהביו ומעריציו הרבים שחפצו לעצרו מנסיעתו -- עלה בתוהו. ,אם לא עכשיו אימתי, ועתה הנני בטוח כי ד' הטוב יביאני בשלום למחוז חפצי". היתה תשובתו הקצרה והנמרצת. וביום ג', ב' לאלול תרנ"ט, נפרד הצדיק מבניו הרבנים והמון מעריציו שנתאספו לקבל את ברכת פרידתו, אז ראו הנאספים בפעם האחרונה מחזה נפלא; הזקן החלש הזה, אשר כמעט לא קם ממשכבו התאזר עוז פתאום ביום נסיעתו ורץ כעול ימים לבה"כ ולבתי המדרשות ובחרדת קודש נפרד מספרי התורה -- וברך את כל הנאספים איש כברכתו וכמשאלות לבו לטובה. בשמחה רבה ובלב בטוח יצא בשלום לדרכו. והעושה את רצון יראיו הביאו בשלום לירושלים עיר קדשנו אבל למגינת לבב כל מעריציו ושל בניו היקרים נתבקש בישיבה של מעלה כעבור חודש ימים מיום בואו ונשמתו יצאה בטהרה ביום ד' כ"ח לחודש תשרי שנת תר"ס ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים. זכותו תגן עלינו. הרב עלה ארצה עם בנו ר' מרדכי-לה. ר' מרדכי נשאר בין חובשי תורה בעיר העתיקה והקים משפחה בירושלים. נשארו בידי היורשים כתב יד גדול של ר' אברהם בער זצ"ל בעניני הלכה ודרוש, אשר לא היה בידו להוציאו לאור.
(מתוך הספר ,אהלי-שם"? בעריכת ה' ש. נ. גוטליב.) לדמותו הנפלאה של הרבי רי אברהם יצחק קולטין זציל זכתה דויד-הורודוק, שעם גדוליה תימנה האישיות, רבת הזוהר והחן -- ר' אברהם יצחק, דער מלאך'ל זצ"ל. זה שמו וזה זכרו. כך קראו לו בדויד-הורודוק, וכך גם נקרא בפי חסידי סטולין וקארלין. דמות אצילה, שזקן יורד לו על פי מידותיו, עינים מפיקות טוהר, חמלה ורוך,. מחשבה בהירה, זכרון להפליא, חובק עמודי התורה והתלמוד, ומסבירם בפשטות וביסודיות, ומחבב את שומעיו על קונם על דרך ו,אהבת לרעך כמוך*. אהבת ישראל ואהבת המקום, הם עמודי-התוך, שעליהם קיים עם ישראל, והואיל וכך. יש לעשותם ולקיימם השכם והערב, ביום ובלילה, כמו שכתוב: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, 15