ובשכבך ובקומך". -- בקו זה היה ר' אברהם יצחק פונה לגדול ולקטן גם יחד. עניו היה ללא שיעור, עתיר מידות טובות, זהיר בדיבורו, מקפיד ביותר לומר דבר בשם אומרו, כדי להביא גאולה לעולם. עמל בתורה, בש"ס ובפוסקים, בראשונים ובאחרונים, בספרי מוסר ובסיפורי צדיקים לפרשם ולבארם כהלכה. לומד ומלמד תורה -- לשמה. לכל פרטיה ודקדוקיה. תלמידיו שאבו תמיד ממעין לא-אכזב זה, שהיה פה מפיק מרגליות. נערץ ונכבד לאין ערוך, לקטון ולגדול, למאמין ולחפשי בדעותיו, לחסיד ומתנגד כאחד. נועם הליכותיו, אורח מידברותיו, חריפות שכלו ובהירות מחשבותיו, הקנו לו ידידים בנפש, שהיו צמאים לפתחי פיו. חמישה עשר מנינים בבית-הכנסת דחסידי קארלין וסטולין שבדויד-הורודוק, היו ממתינים מתוך חרדת-קודש, עד שיסיים בתפילת שמונה עשרה שבלחש, שהיה מתפלל מתוך רגש וכוונה עצומה. ידוע ידע קהל המתפללים, שלא בכדי מאריך ר' אברהם יצחק בתפילתו, הן בעמדו על שתי רגליו הכואבות והן לאחר שקטעו את רגלו האחת, כדי להציל את השניה -- לא שינה ממנהגו וקבל על עצמו את היסורים באהבה. בליל שבת לאחר הסעודה, ובמוצאי שבת היו חסידי קארלין מתאספים אצלו. הניגונים, הזמירות וספורי הצדיקים היו משתלבים ומיצטרפים לכוח רוחני אדיר, עד כדי ביטול היש. החמימות, האהבה והאחוה היו פורצים מתוך הבית, וכל העובר, נשאר כמוקסם, אפילו בימי הקור והכפור. עַל גדולתו תעיד העובדה הבאה.
פעם, בהתאסף קהל חסידי סטולין לראש-השנה -- פנה ה;ינוקא" זצ"ל לר' יוסף קלוז'ני זיל ולר' נתן גלויברמן ז"ל ואמר להם: הן אצלכם נמצאים דגים חיים עם ראשים גדולים, ולמה לא הבאת אותם אלי! הרמז היה ברור למדי: הכוונה היתה לרבי ר' אברהם יצחק ז"ל. ובימים האחרונים של ה,ינוקא", לפני יציאתו לפרנקפורט ע"נ מיין דרש שהר' אברהם יצחק יבוא להיפרד ממנו. האגדה החסידית מוסרת, שבאותה פגישה גילה את אזנו של הר' א.י. שאין הוא חוזר מדרכו, אף רמז לו, מי מבניו יכהן תחתיו. לא היה עובר לפני התבה, מפאת חולשה ומשום טירחת הציבור, אך ,האקדמות" שלו בחג השבועות לפני הקהל היה מיוחד במינו. הקהל העומד על רגליו, היה מושפע מרטט קולו, ומרנן נפשו, והיה משלים אתו יחד בהתלהבות עצומה, את השירה הנהדרת, הבוקעת ועולה מתוך אמונה שלמה באבינו שבשמים ובעתידו של עם ישראל. שני ניתוחים קשים נעשו לר' אברהם יצחק. האחד במעיים, והשני -- עת נאלצו לקטוע את רגלו, מחמת הסרטן שקיננה בה, והתקינו לו רגל מלאכותית. הודות לר' אהרלה זצ"ל, בן הצדיק ר' ישראל מסטולין, הוכנס הר' ר' א. י. לבית-החולים הממשלתי הפולני הגדול ביותר, ובאופן יוצא מהכלל, הורשו להביא לו מאכלים כשרים. בחזרו להורודוק לאחר שעלה הניתוח יפה, רבה השמחה בעיר, ונערך קידוש גדול לכבודו.
לכלכלתו ולהחזקת ביתו דאגה שלישיה: ר' יוסף קלוז'ני, ר' אהרן סלומינסקי הי"ד, ור' נתן נטע גלויברמן ז'"ל. כשהיתה נכדתו אתו, היתה היא מבשלת בשבילו, ומשנישאה ועברה ללונינץ, היתה רחל סלומינסקי מבשלת את ארוחותיו ור' א. סלומינסקי היה מביאן לו מדי יום ביומו. כבוד גדול היה להעבירו לביה"כ, וביחוד התמסר לזה ר' הרשיל מולוצ'ניק, בן בינה, שהיה נוטש את עבודתו ומביא את הרב ר' א. י. לבית-הכנסת ומחזירו אח"כ לביתו. לבסוף חלה הר' א. י. שוב במחלת הסרטן בגרון, מצבו היה נואש והרבי ר' אלימלך מקארלין זצ'*ל, פקד להעבירו לפינסק. למרות האכסניה הטובה, והחדרים שטופי האור, והאויר אצל ר' יוסף בוחטניק ז*ל, ולמרות מאמצי הרופאים שהיו במקום, לא הוטב לו. ביום שישי לפנות בוקר, הוציא את נשמתו הטהורה ביסורים נוראים. בהורודוק נודע דבר מותו ע"י מברק מאת הר' ר' א.א. מקארלין, שביקש שיבואו להשתתף בהלויתו, אבל מפאת ריחוק המקום, לא יכלו האנשים להגיע. 176