הכבוד האחרון ניתן לו עַ"י הרב מקארלין שנשא את ארונו, ולא התיר שיחליפו אותו. כך הסתלקה הדמות האצילה והנפלאה. יעקב קלוזני לזכרו של הרב ר' אברהם יצחק המלאך טפוס נדיר היה הרב ר' אברהם יצחק. עובד השם באמונה טהורה ויראת שמיים. עמל ומתמיד בתורה ובקי בש"ס ופוסקים. השפעתו בביהכנ דחסידי קארלין וסטולין היתה גדולה מאוד, בלעדו לא החלו בתפילה, ואם כי היה גם קרוב לביהכ"נ, רגילים היו לקרא לו ולעזור לו לבוא. בשנותיו האחרונות סבל מאד ברגליו, אבל היה מתאמץ ובא לביהכ"נ על אף היסורים הגדולים שתקפוהו. את שעות היום והלילה היה עובר לפי סדר קבוע מראש. ,הבית-אהרן" היה נר לרגליו ולפיו נהג כל ימי חייו. הר' ר' אברהם יצחק הכיר היטב את גדולי הדור ובעיקר את ,החפץ חיים" זצ'יל. כשהדפיס ה,חפץ חיים" את ספרו הראשון והיה עובר ומפיץ את הספר בא גם לד.-הורודוק, הוא סר לר' אברהם יצחק ובקשו שיעזר לו וכמובן שהוא נענה תיכף לבקשתו. משהגיעו לביתו של ר' אשר הסופר, עלה ריח הלחם הטרי שנאפה אז בביתו של הסופר, וה,חפץ חיים" זצ'"ל פנה לר' אברהם יצפק ז"ל ואמר ,מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך". הר' אברהם יצחק אהב מאד את ,החפץ חיים" והיה מפליג בשבחו ומוכיח על החשיבות לקבוע שעורים בספרי ,החפץ-חיים". הרבי הסטולינאי ר' ישראל זצ"ל היה מרבה בשבחו של ר' אברהם יצחק ותאר אותו כאחד הגדולים.
שמחה עילאית היתה שורה על הר' אברהם יצחק בשבתות. בחגים ובמועדים, אפילו מי שראה אותו בפעם הראשונה ידע שלפניו לא אדם רגיל, כי אם מלאך בצורת אנוש, ולא פעם היה מתבקש להתפלל על החולים, הוא היה ממש כאב לנו וזכרו לא ימוש מלבנו לעולמים, חבל על דאבדין ולא משתכחין ת.נ.צ.ב.ה. גרשון גלייברמן ר' אברהם יצחק, מחסידי סטולין היה -- עם זאת נהג תמיד לקנות שקל. ולאחר שהוא קנה -- קלה היתה לאין ערוך, הפצת השקלים בעיירה. הוא לא היה ממתנגדי הציונות -- כרובם של החסידים, אך הביע חשש שצעירים וצעירות מתאספים תמיד יחד, עלה בידי להרגיעו, כי ,הם" נוהגים כשורה. פעם, בשעת שיחת-חולין, שח לי מעשה, ביהודי אחד מחרקוב שהוציא דיבת הארץ רעה, לאחר שחזר ממנה מאוכזב. כשמת היהודי ה,יורד" חרתו את שמו על המצבה שהוזמנה, אך נדף ריח רע מן המצבה, מחמת אותה דיבה שהוציא על אה"ק. כזאת סח לי ר' אברהם יצחק. א. לחובסקי המגיד רבי שאול דב רבים מיוצאי עיירתנו המבוגרים זוכרים בודאי את רבי שאול רב המגיד. איש בעל הדרת פנים ו,צורבא דרבנן". שמו עורר יראת כבוד אצל כל בני העיירה, לרבות אלה שאינם מבני ברית, בגלל טוהר כפיו ותבונתו הרבה בדרכי החיים, גישתו האבהית לזולת, עצתו הנבונה והטובה לכל מבקש ומסביר פנים לכל דורשיו ומקל מצוקת נפשו של כל אחד הפונה אליו. בשבתות, בימי חג ומועד היו רבים מבני עיירתנו מתקבצים לבית מדרשו הקבוע, שגם ספר 177