מעל במת ביהכנ"ס היה מטיף לציונות, והודות לכך נתקרבו הדתיים לרעיון הציונות. מטעם מרכז ,המזרחי" היה נשלח לביקורים מחוץ להורודוק. ונושא נאומים נלהבים למען הציונות והארץ. בהופעות פומביות, היה כמעט היחידי, המופיע בשם הקהילה היהודית ביום חג לאומי פולני, או בשעת ביקור אישיות פולנית דתית, או כשבא המיניסטר להשכלה -- הוא היה המברך מטעם יהודי הורודוק. הוא היה גם הרב המוכר מטעם השלטונות. נוהג היה לקרב את הלבבות, על אף הניגודים שבין המתנגדים והחסידים. בלילי פסח היה בא לביהכ''נ דחסידי קרלין וסטולין לומר הלל בציבור. בשמיני עצרת היה בא להשתתף בהקפות. ובחנוכה -- כדי לקחת חלק בחגיגת שחרורו של הרב הצדיק ר' שניאור זלמן מלאדי זצ"ל. בשמחת-תורה היה קהל החסידים בא אל הרב שפירא לקידוש, שהיה עורך לכבודם. בשעת ביקור האדמורים מקרלין וסטולין בהורודוק, היה הרב שפירא מבקר אצלם והם היו מחזירים לו ביקור-גומלין. כך כהן בתום, באמונה וביושר, רבה הדגול של הורודוק ונהג את עדתו כאב רחום וכעומד בפרץ -- עד שפרצה המלחמה. משעבר השלטון בהורודוק לידי הסוביטים, עוד נשתהה הרב שפירא כשבועיים במקום, ומשנמסרה וילנה לידי הליטאים, החליט לצאת שמה עם אשתו, כדי להיות קרוב יותר לארץ- ישראל.
במוצאי שבת האחרון, לפני עזבו את הורודוק, נתאספו אנשי העיר כדי להפרד ממנו. לתחנת לונינץ ליוה אותו נחמן בליזובסקי ז'"ל. הוא סיפר לאחר מכן, כי בהישאלו ע"י אחד הקומיסרים הסוביטיים, מי הוא הנוסע, ומה הם הספרים אשר אתו, השיב : עורך דין הוא והספרים ספרי חוק ומשפט. בליטא שהה כשלושה חדשים, ומשקיבל סרטיפיקט מאת מרכז ,המזרחי", עלה ביחד עם אשתו באוירון לארץ. כעשר שנים חי בארץ עד שחלה את חליו רב היסורים. החזיק מעמד, הודות לבנו יחידו ולכלתו שתמכו בו וסעדו אותו בחליו. בעצם ימי מלחמת הקוממיות בשעת המצור על ירושלים נפטר הרב שפירא (ביום ח' בתמוז תשיח) ותחת מטר כדורים ופגזים הובא לקברות בעיר הקודש בירושלים. לא זכו בני הורודוק שבארץ לחלק לו הכבוד האחרון. ונסתלקה הדמות הרוחנית, בודדה וגלמודה. אבל זכרו לא ימוש מקרב יוצאי עירנו. יעקב בן יוסף קלוז/ני. רי שמעון בר חיים לייב רונקין זציל ר' שמעון רונקין ז"ל היה תושב שכ' שפירא כמה שנים, ונפטר בשנת תרצ*ח. הוא היה תלמיד חכם, ישר דרך, צנוע וענותן ונוח מאד לבריות. בשכונה זו הרביץ תורה ברבים והקים שעורים לעין-יעקב ולמשניות ואף ניהל אותם באופן אישי בהסברה יפה נוחה וקולעת. הוא החדיר בלבות השומעים רוח אלקים טהורה אהבת הארץ ואהבת ישראל.
מתפללי בית הכנסת המרכזי בשכונת שפירא והסביבה הזמינוהו לשמש בקודש שם, אולם התיחסו אליו לא כשמש אלא כמורה דרך וכרבי ומורה. ושאפו -- שאבו ממנו מלא חפנים תורה ויראה, דרך ארץ ועל כלם מסירות לארץ ישראל ולבנינה. רב השכונה הרב טכורש כיבד אותו מאד, ואם תפקידו בבית הכנסת היה לשרת בקודש שיתפהו הרב בעבודתו הרוחנית והתיעץ אתו בכל עניני השכונה. 11