עבריים בפולין תלו בו תקוות מיוחדות. ברם לא ארכו ימי-ההוראה שלו. משחפשו בשביל המשרד הא*י המרכזי בוארשה מזכיר מ,בני-העליה שהם מועטים", ציוני פעיל, שולט בשפה העברית, עובד חרוץ ונעים-הליכות, לא מצאו טוב מיהודה -- האברך הצעיר, עניו וצנוע, בורח מהפירסום והכבוד, עושה ציונות וחלוציות ומרביץ תורה לילדי ישראל בפינה נידחת שבפולסיה הרחוקה. הוא עבר עם משפחתו לוארשה ובנה בה את ביתו. והיה זה בוארשה --על 350 אלף יהודיה -- הבית היחידי שדיברו בו עברית, רק עברית : ההורים והילדים גם יחד. רוח טובה, רוח של נשמה יתרה, היתה שרויה באותו בית, והוא היה לבית ועד לחכמים, סופרים, עסקנים, חלוצים וסתם יהודים טובים ובני טובים. במשרד הארץ"ישראלי היה י. קשטן מעין מוסד בפני עצמו, -- ,מוסד" של חן וחסד ואהבת האדם. רבבות, רבבות עולים ומועמדים לעליה היו נזקקים למשרד הא"י בוארשה. היו באים אליו ומצטופפים בתוכו ברעש ובהמולה -- פליטים מרוסיה ואוקריינה, חלוצים, ,עמך" מכל קצוי פולין, עסקנים ציוניים... -- הם היו עולים, אלא שכל עולה הוא גם ,אמיגראנט" -- אדם נע ונד, שנתלש מקרקע מציאותו ועוד לא נשתל בקרקע חדשה, והאדם נבוך ומעוצבן, קשה-רוח וקשה-לב, והוא מחפש איש טוב ומיטיב, -- והנה הוא מוצא אותו ב,מוסד", אשר שמו -- יהודה קשטן. המוני עולים -- תושבי ישראל -- מזכירים ברטט ובהערצה את האיש קשטן, את יחסו הנלבב, האנושי, ואת עזרתו הרבה שהגיש להם. בראשית מלחמת-העולם השניה הצליח קשטן להמלט -- יחד עם בני-ביתו -- מוארשה המנואצת. הוא עלה ארצה והשתקע בירושלים, מקום שם נתקבל מיד כמזכיר מחלקת-העליה של הסוכנות היהודית. מיום בואו לירושלים התמזג כולו עם נופה הרוחני, נעשה חלק בלתי נפרד מירושלים של מעלה. הוא הכיר את כל מכמני העיר, היה בן-בית בריכוזי העדות, בשכונות בבתי-הכנסת ותיה מגלה שם כפעם בפעם אוצרות רוחניים יקרים, -- מגלה ומפרסם ברבים. בתקופת-חייו האחרונה שימש כמנהל מחלקת העליה.
היה חבר נאמן למפלגת פועלי ארץ ישראל. נסתלקה דמות פאר והדר, שופעת אור וחכמה ואהבה. תהא נשמתו צרורה בצרור חיי האומה וארצה. י. ריטוב יהודה קשטן זיל המורה בשנות 16--1917 המורה שממנו רכשתי הרבה ידיעות בשפה העברית ובדקדוקה, בתנ"ך ובספרות העברית החדשה -- היה י. קשטן. מעין לא אכזב של סיפורים מהתלמוד והמדרשים ומספרים אחרים. ובאלה לקח את לבנו. רתוקים אל השולחן היינו יושבים בשעה שהיה מספר לנו מתוך תמימות כל מיני מעשיות שונות והקשבנו קשב רב. לא ידע להרביץ מכות כמלמדים אחרים אלא להרביץ תורה ומדע. הוא ידע להדריכנו ולחנכנו בשיטה טובה. היה נוהג לתת לנו ציונים ,טוב", ,מצוין". הנהיג שעור של התעמלות לפי סדר צבאי. הוא היה עושה נפלאות מתלמידיו. מנערים שקטים ומוכשרים, אין מה לדבר, אלא גם מאטומי מח. כשהודיעו לי בביתנו כי מלמדי הבא יהיה המורה הנ"ל -- נהניתי מאד, כי גם אחי ואחיותי למדו מפיו ומסופקני אם ימצא כיום מורה שהתמסר כל כך טוב לתלמידיו כמוהו. הוא לא קבל סתם ילדים, הוא בחר. למדתי אצלו ב-1916/17 משבוע לשבוע מחודש לחודש היתה נכרת התקדמותנו בכל השטחים. אפשר להגיד שמעשי ידיו היו להתפאר. וחבל מאד שלא למדתי אצלו יותר משלמדתי. גלויברמן 16