יהודה היה ציוני ועברי משחר נעוריו. מושרש בתרבות העברית המקורית. כמורה עברי התחיל בעיירתו, דוד-הורודוק שבפולסיה, וכעובד צבור בשדה העליה המשיך -- עד שנתו האחרונה. תחילה -- במשרד הארץ-ישראלי בורשה, בו כיהן כמזכיר במשך שנים רבות. המשרד הארץ-ישראלי בורשה היה בזמנו הגדול שבמוסדות-העליה בגולה. רבבות עולים עברו דרכו, ורבים רבים מהם זוכרים עד היום את טפולו האבהי של י. קשטן, את סבלנותו הגדולה, את סבר פניו. היה שמח, כאשר יכול היה לעזור בפועל ממש, להדריך בעצה טובה. עם עלייתו לארץ בראשית מלחמת-העולם נכנס למחלקת העליה של הסוכנות-היהודית ; תחילה בחיפה ואחר-כך -- בירושלים, בתפקידים אחראיים. עבד בהתמסרות כל הכוחות, כי בעבודתו זו ראה שליחות חייו, היתה לו עין פקוחה וראה הרבה דברים, ביניהם כאלה שדכאו מאד את רוחו. אך הוא לא היה איש מלחמה. לא ידע להיאבק בתוקף, לא בעניני צבור ולא בעניניו האישיים. ידע רק לשפוך את מר לבו באזני חברים וידידים. כשנודע לרבים מידידיו, כי יהודה חלה במחלת לב -- הופתעו: יהודה השקט, בעל מזג-טוב כמוהו, איש שאינו מסוגל לכאורה להתרגז ו,אינו יוצא מכליו" אף פעם -- מה לו ולמחלת לב? ואולי דוקא משום כך, משום שהחניק עמוק-עמוק בלב את הכאב, נפגם לבו, נשרף קמעא-קמעא. צ. רוזנשטיין יהודה קשטן זיל (שלושים לפטירתו)

הוא נולד בכ"ט כסלו תרנ"ה בדויד-הורודוק אשר בפולסיה, רוסיה, -- אותה פולסיה שיש לה חלק כה גדול וחשוב בבנין ארצנו. הן היא שנתנה לנו את חיים וייצמן! והיא אשר עריה ועיירותיה -- עם פינסק ובריסק בראשן -- נתנו לנו ממיטב החומר האנושי הציוני ומשופרא דשופרא של התנועה החלוצית ותנועת ארץ ישראל העובדת. מרים היו החיים בפולסיה השוממה והדלה, חבל ארץ הביצות הנרחבות, האדמה הכחושה וכל הנוף העגום. היה עם הארץ נאבק קשה על קיומו, וקשה שבעתיים היתה מלחמת-הקיום של הישוב היהודי בפולסיה. אך במלחמה זאת התחשל והתגבש טיפוס יהודי עממי נעלה, אוהב עבודה, חרוץ במעשיו, חכם ונבון, טהור לב, ישר דרך ושוחר תורה ודעת. בישוב עובד זה היו חקלאים רבים, היו כפרים יהודיים -- מהמעטים, הספורים, בתפוצות הגולה. פיכו בפולסיה היהודית חיי-רוח וחיים ציבוריים ערים. עזים ורחבים. היו שם מגדולי הרבנים בישראל ; מהם ראשי ה,מתנגדים? ומנהיגיהם -- למדנים מופלגים, עוקרי הרים, ומהם -- רביים של חסידים; היו שם מהפכנים ידועי-שם -- מאנשי הצמרת של ה,בונד* ומפלגות סוציאליסטיות אחרות ; היו זרמים מזרמים שונים. אך הציונות היא ששלטה בכיפה. מבעד לכל הקולות והגונים בקעו ועלו הכיסופים לציון, לגאולה, לחיי-עבודה טהורים על אדמת המולדת העברית. היתה פולסיה מבצר לציונות, לחלוציות ולשפה העברית.

בפולסיה זו, באחד מישוביה היהודיים המובהקים בעממיותם וחן מסורתם -- בדוידהורודוק -- נולד וגדל יהודה קשטן .ביפי תארו, אצילות נפשו, מתיקות נגינתו, התמדתו והצטינותו בלימודים היה כובש כל לב, והיתה עירו מתכבדת ומתגאה בו ועושה לו פירסום רב. הוא היה צנא מלא ספרא, שלט בשפה העברית וידע להפיק ממנה מלוא שפע עשירותה, ספג את כל ערכי היהדות, היה חסיד נלהב, ומעל לכל -- ציוני וחלוץ. בבחרותו עבר לגור בסטולין, מקום שם נשא לאשה את חברתו בילה -- תי"ו. -- הוא עסק בהוראה ועד מהרה מונה כמנהל בית-הספר מיסודה של ,תרבות". עד היום מזכירים תלמידים שלו בדחילו ורחימו את ימי לימודיהם בבית-הספר שהוא ניהלו והורה בו. מורים ומחנכים 15