כזה היה רפאל שפר שם, בוארשה, בתוך עמו, עם יהודי פולין. משירד העיט על יהדות אירופה ויהדות פולין היתה לו לטרף, חשך על שפר עולמו. אמנם הוא הצליח להינצל מצפרניו של הדרקון הנאצי ולהגיע -- יחד עם קבוצת מנהיגים ציוניים -- לארץ מאוייו, אך מנוח לכף רגלו לא מצא עוד. כביכול, ניתק מטבורה של יהדות פולין, ממנה ינק את חיוניותו. גופו נצטמק. שח, פניו האפירו וברק עיניו הועם. בהתמכרות ללא שיור הטיל את כל מרצו לפעולות ההצלה של הסוכנות היהודית ; עם השליחות שהטילה עליו הסוכנות לעמוד בראש המשרד הארצישראלי בטהראן, ששימשה אז, בימי מלחמת העולם השניה, תחנת מעבר חשובה להצלת פליטים יהודיים שנמלטו מפולין לרוסיה, דומה היה, שהמגע עם אודים מוצלים מאש התופת ההילה שלהבת נפשו. אך חיש דעכה האש. מרגוע לא מצא. הגורל הטראגי שמצא את יהודי פולין לא הרפה ממנו. בקום המדינה נוטש שפר את הסוכנות היהודית, שאליה היה קשור בכל נימי נפשו למעלה מחצי יובל שנים, והולך אחר מורו ורבו, יצחק גרינבוים, שכיהן כשר הפנים הראשון במדינת ישראל. וגם כאן לא מצא פטיש זה את סדנו. הגזע שנכרת לא יכול עוד הכות שרשים.
זמן-מה דומה היה עליו, שבמשרד מבקר המדינה מצא את מקומו. כאילו פיתח אברות כנפיו לגשר שוב בין עבר רב-הזוהר לבין הווה מבטיח-פעלים, אך לבודקן תולעים. בלכתו ממשרד מבקר המדינה לכהן כמבקר בעיריית תל-אביב שאלתיו: ,מה, בעצם, תבקש נפשך?" -- ,את יהודי שלי תבקש נפשי, תבקש ולא תמצאם"... ודמעות זולגות מעיניו הכבויות. דוהרת-דוהרת רכבת חייו של שפר ז'יל ומשהגיעה לתחנה נידחת, לא האיטה הרכבת מהלכה, אלא דהרה ישר אל מעבר לגבול החיים. לא שפר וישתעמם או יתנוון בתחנה אין חפץ בה. כספר רבדמתחין ורב-מעללים היה מרקם חייו ומשהגיע לדפים נטולי-עלילה, הפך כמה דפים בבת-אחת, כהפוך קורא שוחר-עלילה דפים חסרי עניין -- עוד בטרם הספיק להיות מעמסה על עצמו והנה קידמהו המוות הגואל. ת.ג.צ.ב.ה.
על מות יהודה קשטן (ליום השלושים) איך אשא את דברי, והוא דל מלהביע את עומק הצער בלב ידידיו הרבים על מותו ללא עת. כי כולנו אהבנו את יהודה קשטן הטוב, אציל-הרוח ואנין-הדעת. 7 הוא לא הלך בגדולות, לא נאם נאומים ולא כתב מאמרים. 4 "3% צנוע היה ובשקט עשה את עבודתו. לא שאף להתבלט, ,לתפוס מקום". עם זאת התבלט -- במידותיו התרומיות, בנועם הליכותיו, ביושר לבו, בעממיותו הטבעית, בחן שבפשטות. היה טוב להמצא במחיצתו. היה טוב להיות בביתו, בבית יהודה וביילה קשטן, תבדל לחיים ארוכים. כמה חמימות היה שופע מעונם, מה רבה הלבביות שהיתה אופפת כל מי שנכנס. בשבילנו, אנשי ארץ-ישראל שנקלעו לפולין בעניני ,החלוץ", היה הבית של יהודה וביילה קשטן בורשה בית ארץ-ישראלי, בעברית השגורה בפי כל בני המשפחה, בזמר הארץדישראלי, בניגון העממי, החסידי, באוירה הציונית שהיתה שורה בו. תמיד נזכור להם, ליהודה ולביילה, את חסד ביתם, באשר היה מרגיע את הלב המרוגז בעסקי צבור. גם בפולין היה קרוב ברוחו לתנועת א"י העובדת. עם בואו לארץ-ישראל הצטרף למפלגת פועלי ארץ-ישראל, בה ראה את הכוח העיקרי הבונה את הארץ. 4