ידו, כשלא היתה עוד מכונת כתיבה. חוזריו אל בתי-הספר היו מלאכת מחשבת. היה אוהב גם לסלסל בסגנון, מתוך רצון לא להיות זול. לנו נדמה לפעמים. ביחוד לצעירים בנו, כי דבר זה עבר זמנו, והרי אנו דורשים, כי ייכתבו מכתבי קשר בנוסח משרדי יבש : ואילו בכל מכתב משלו בלט הרצון להביע משהו נאה ויפה. סגנונו לא היה סגנון של בהלה וחוסר יחס וחפזון. קשתן ז"ל הוא שריד של תקופה אצילה; היה ישר באופן מיוחד. אין זאת אומרת שלא ידע משעולי העקלתון של יחסי האנשים ; אבל היה אוהב להוכיח עמידתו. ותוכחתו היתה תמיד חביבה. יש לציין עוד תופעה נדירה אצלנו. איש מוכשר, בן תורה, ישב שלושים שנה במקום אחד, לא נדד, לא חפש שלבים לטפס בסולם החברה. כמה חייבים אנו להעריך דבר זה בזמננו, כמה אנו רגילים לחפש מזלות בכסאות חדשים. 30 שנה עשה האיש במקום אחד, בקטנות החל ומת על משמרתו. צר מאד על אבדן אדם כזה. צרוף כזה באיש אחד הנהו יקר המציאות. אנו כיום בעלי אמצעים טכניים : מכונת כתיבה, טלפונים, משרד; כל זה מבטיח יעילות יותר גדולה; אבל מתעוררת שאלה : האין האדם כיום -- במצב זה של הייעול הטכני -- הולך לאיבוד בינתיים ? במותו של הח' קשתן זל מרגיש כל אחד מאתנו, כאילו מת עִליו חלק מעצמו. יהא זכרו ברוך. דב ילין זכרון להולכים יוסף קשתן ז"ל (ליום השבעה)
בר-אוריין ובר-אבהן. ער ותמים ונלבב. אציל הרוח ועדין הנפש. רע וידיד-אמת. מאיר פנים לכל אדם ויודע לעמוד לו בצרה ובמצוקה. איש הלהט הנפשי ויודע סוד הדבקות. איש האשכולות ובעל מדות תרומיות. מצניע לכת ונעים בכל הליכותיו. איש רעים, יודע לדובב עצמו וזולתו. אהבת הבריות שלו היתה ללא תחומים. דורש הרבה מעצמו ומזולתו. נפגשתי עמו בכנוסים ובמסבות הכרתי מקרוב טוהר רוחו וטוב לבבו. הוא היה בעל כח ריטורי. נאומיו המלאים חן נשמעו בקשב ובכל הרצינות. כי רציני היה האיש ומעמיק הגות. מחסידי סטולין היה. בכל מסיבת חג נהנינו לשמוע את מנגינותיו החסידיות הערבות. וכשיוסף היה מנעים זמירות החזיקו כלם אחריו, והוא נתגלה כמנצח עַל מקהלה גדולה כשפניו מוארות ומחייכות, כאדם החי כולו בעולם הרוח. עוד בבקר אותו יום מר ונמהר, כשבא עליו המות בחטף, התפלל בבית הכנסת של חסידי סטולין, למד פרק משניות לעלוי נשמת אחיו יהודה קשתן, ולפני הפרדו מקהל המתפללים שח לתומו. ,בעוד שש שנים אצא לפנסיה ואז אבוא אליכם להתפלל וללמוד בקביעות". את יוסף קשתן היה אפשר למצוא באחד מלילות החולין האפורים עומד בקרן זוית ב,היכל התלמוד'י ומקשיב לשעור במוסר. קבע עתים לתורה והפליא את הצבור בלימוד ,מדרש רבה". הסברותיו הנאות היו מרתקות שומעיו.
חבר טוב ואח ממש לכל אחד מאתנו. מסור בכל נימי נפשו לתנועת העבודה הדתית בארץ. שנים עסק בהוראה וניהל אחר כך את סניף המורים בתל-אביב. כל המורים שבאו עמו במגע אהבוהו ללא גבול. כל מי שסר למשרדו נתקבל בסבר פנים יפות. דאג למורה בחייו ולמשפחתו אחרי מותו. יחד עם חבריו הרבים אנו מבכים את מותו ללא עת. יהא זכרו יקר ומבורך לעד. יעקב רימון 1.9