אחרי סיום דבריו פנה אל היהודי עטוף הטלית ואמר: ,ואתה, המשך נא בתפילה וחזור, בבקשה, על אותו הפסוק ששמעתיו מפיך בבואי לכאן". ה;חזן", כיסה את ראשו בטלית הקרועה. הרים את ידיו הגרומות כלפי מזרח ובקול רווי דמעות המשיך : ,הנני העני ממעש" המפקד, ירד מהאוכף ועמד נשען על הסוס. הצית סיגריה עמד כולו קשב לניגון העצוב והמלא יסורים. מבטו הקפוא היה מופנה בכוון ליער והלאה... הבחנתי שמעיניו נתגלגלו רסיסי פנינה -- דמעות... המלחמה נסתיימה. חזרתי אל עיר מולדתי ומצאתי חורבות -- חורבות -- חורבות. קבר המונים גדול -- הכל ניספה. בתפקיד שרות נשלחתי לרובנה. במשרדו של מושל העיר פגשתי אדם, לבוש חליפה שחורה מגולח ומסורק למשעי שניהל שיחה עם המושל. לא יכולתי להסיר את מבטי מהאיש. הן פניו כה מוכרים לי ואין ספק שראיתיו אי פעם -- ופתע הוא פנה אלי ושאלני : ,,התכיריני ? -- לצערי לא -- עניתיו -- אומנם, ברור לי שראיתיך אי-פעם, אולם אינני יכול להזכר איפה".

,ובכן יקירי -- הוא אמר -- אם לא הכרתני -- אין צורך. הן כל התלאות וכל הרע -- נחלת העבר המה* -- ועזב את משרדו של מושל העיר. לאחר צאתו שאל אותי המושל : ההיית, אזרח הוכמן, בעת המלחמה בפלוגת הפרטיזנים הפולנית ,קסטיושקו" ,כן" -- אמרתי -- הן זה האיש היה מפקד הפלוגה שלי -- הפולקובניק הפולני סאטאנובסקי. ,טעות בידך* -- אמר מושל העיר -- לא הפולני סאטאנובסקי -- כי אם גבור ברית המועצות, שסטלין עצמו ענד לו אותות הצטיינות מרובים, מארגן כל פלוגות הפרטיזנים הפולניים על אדמות הסובייטים, היוצא ובא בקרמלין ומתהלך כשווה עם שווים ברום המעלה הפולקובניק היהודי משה סאטאנובסקי". 224