הסתובבתי ברחובות וורוצלב, פגשתי במקרה ידיד -- הוא מר אברהם משה גרינברג מלומז'ה שכיהן עתה כראש הקהל בעיירה החדשה ,שלנו". הוא ספר לי, כי בא לכאן לשם קניית עופות ל,כפרות" בשביל יהודי קלוצקא. הוא הציע לי להצטרף אליו ולעזור לו בקניות. את הצעתו קבלתי בנפש חפצה וכך הפכתי להיות שותף לשליחות מצווה. שמנו פעמינו לככר היריד שהיתה שוקקת אלפי אדם. מאות קיוסקים ו,דוכנים?. -- גדול היה צערי כשרק יהודים בודדים נראו פה ושם בין אלפי האנשים. נזכרתי בזמנים כשבפולין היו מיליוני יהודים. לנגד עיני צפה תמונה של אותה ככר היריד וירידים במקומות אחרים בפולין. סוחרים יהודים וחנונים, אשר בלעדיהם אי אפשר היה לתאר יום יריד. מי פילל ומי מילל שכל זה היה כלא היה. בהליכתי לצדו של מר גרינברג ובהיותי אחוז מחשבות נוגות על מה שהיה ואיננו עוד -- קרה הבלתי צפוי : על יד דוכן עמד גוי ומכר מליחים. שמתי לב שבעל הדוכן מביט עלי בהשתהות. מבטינו נפגשו והנה הוא פנה אלי ברוסית : ,עטא טי זימלייאק? ? (האם אתה הוא זה בן-עירי ?) ומיד הוסיף: ,עטא טי, מורבציק" ? (האתה הוא מורבצ'יק 6 רעד חשמלי עבר בכל גופי, לשמוע את שמי, ברוסית, בעיר נכריה מפי איש נכרי. לרגע -- נדמה היה לי כי חלום חלמתי ושומע אני קול שלא מעלמא הדין.
לאושרי, לא איבדתי את עשתונותי וכוח התמצאותי. הבן הבינותי שברנש זה -- ודאי שייכות לו לדוד הורודוק ולאלה שאני מחפש. ,א קטו וו' טקוי? (ומי אתה ?). במקום תשובה, התחיל הזר לסגת אחורה ולגמגם : ,סלח נא לי, כנראה שטעיתי, כנראה שלא אליך התכוונתי"... ,הגד מי אתה ומה שמך! -- התחלתי לצעוק כשאני כולי מתוח -- לפני רגע קט קראת אותי בשמי, אין זאת אלא שאתה מכירני מכבר"! החלה התקהלות, עצבנותי גדלה מרגע לרגע, לא הרפיתי ממנו ודרשתי שיגלה את זהותו ושמו. הבין -- כנראה -- שנפל בפח. ,מיליציה, מיליציה"! --- קראתי בקול עצבני -- קול שהיה לי עצמי זר. הגיעו שני שוטרים והם ציוו על החשוד לסגור את הדוכן וללכת אתם למשטרה -- גם אני הוזמנתי ללכת אתם. אחרי בדיקת ניירותיו האישיים, התברר אמנם שהוא מן ה,עירוניים"? שברוד-הורודוק ושמו מופיע ברשימת הרוצחים שבידי. בזמן החקירה, שנעשתה בנוכחותי, הוא פנה אלי בזו הלשון: ,מורבצ'יק, את מי אסרת ? הן תפקידי אצל הגרמנים היה לא מן החשובים. מדוע אין אתה אוסר את איוון מארייקא, שבזמן שלטון הגרמנים היה ראש העיר דוד-הורודוק ? הוא שרצח והשמיד את יהודי דוד-הורודוק, ועכשיו יושב בשלווה בורשה"!...
כך הובילני המקרה אל עקבות רב הטבחים הרוצח מארייקא, קיויתי שהתחלה זאת תביא למאסרם של כל יתר הרוצחים הנמצאים על אדמת פולין. יכולני לקבוע -- ללא שמץ של הגזמה -- שיום זה היה היום המאושר ביותר בחיי מאז פרוץ המלחמה בשנת 1939. זכיתי לראות תוצאות עבודתי שראיתיה כעבודת קודש. הייתי גאה על עצמי -- אף כי ידעתי שהנקמה ברוצחים אין בה כדי להחיות את קרבנותיהם --אחי ואחיותי הטהורים והקדושים יקירי דוד-הורודוק עירי. יחד עם זאת ברי היה לי שעיקר תפקידי עוד לפני ולא בקלות יעלה בידי למלא אותו -- אולם החלטתי הנחושה לעשות את עבודת גילוי הרוצחים עד תום נתחזקה על ידי ההתחלה המוצלחת והוסיפה לי עידוד וכח להמשיך. +%%+ החובש מארייקא שעיקר פרנסתו היתה על החולים היהודים, העמיד את עצמו מן הרגע הראשון לרשות הגרמנים ונקבע על ידם לראש העיר. מן היום הראשון הונהג על ידו משטר אימים וטרור שקרבנותיו באותו יום היו: רופא השיניים יצחק אדל המכובד על ידי האוכלוסיה היהודית. 222