לא שמתי לב לאזהרות והמשכתי בעקשנות את עבודתי שראיתיה כעבודת קודש. משטרת הבטחון הפולנית בהערכת תפקידי, שלחה לי מכתב הערכה וזה שימש לי נחמה פורתא בעבודתי וכמובן שעיקר הסטיספקציה רואה אני בהצלחתי להביא לידי מאסר הרוצחים. לפי ידיעות בלתי רשמיות נודע לי שכעבור זמן מה נאסרה בתו של מארייקא-אלה ששיתפה פעולה עם הגרמנים ושימשה כתורגמנית, כן נאסרו לפי אותה הידיעה שני חתניו של מארייקא וויטוביץ ווילובייסקי שהיו קצינים בצבא הפולני לפני המלחמה. נאסר גם מישא בן איוון מארייקא ואשתו היהודיה שבאו מאנגליה מישא תפש במיניסטריון הבטחון הפולני עמדה חשובה מאוד. הגיע תורי לעלייה לישראל לא יכולתי יותר להשתהות בפולין ולהשהות את עלייתי. בצער ובכאב לב נאלצתי להפסיק את הטיפול האישי בפרשה העגומה והשארתי את המשך הטיפול והגמר בידי שלטונות הבטחון והמשפט בפולין. לפני עזיבתי את פולין ביקרתי ב-,או.ב.* בורשה ושם נאמר לי שכל הרוצחים בהם טפלתי -- נמצאים במאסר ובהתאם לאמנה בינלאומית, יובאו לדוד-הורודוק (היום -- תחת שלטון ברית המועצות) ושם -- במקום ביצוע פשעיהם -- יבואו לדין. המאיור פיונטקובסקי שניהל את החקירה נגד הרוצחים הציע לי להכנס לתא המאסר של איווז מארייקא או -- אם רצוני בכך -- מוכן הוא להביא אותו למשרדו כדי שאוכל לראותו. לא הסכמתי כי לא רציתי -- לא יכולתי לראות את פרצופו של רב הטבחים.
לא פעם אני מצטער על שלא ניצלתי את ההזדמנות לראות את הרוצח נתון בכלא. בעת ביקורי בורשה ביקרתי גם בצירות הסובייטית וגם שם הובטח לי המשך הטיפול וגמר הענין. בהזדמנות זאת עלי להדגיש את ההתענינות הערה והבלתי רגילה מצד הועד המרכזי של יהודי פולין בורשה, את עזרתו המשפטית (הם העמידו לרשותי 2 עורכי-דין) והכספים. נראה לי שחובה אנושית היא להעלות על נס את שמה של אלכסנדרה אוגרודזינסקה נוצריה בעלת נשמה טהורה ולב אנושי חם ושהתנהגותה בימי השואה היתה כקרן אור בחשכת ליל אימים. זו האשה, אלכסנדרה, היתה היחידה בעיר שהסתירה בביתה -- במשך כל זמן הכיבוש הגרמני נערה יהודיה ותוך סכנת נפשות לעצמה -- הצילה את הנערה מאבדן. שם הנערה גולדה קוזניץ (עתה בחיפה). כאמור, היתה אלכסנדרה אוגרודזינסקה היחידה מבני אמונתה בעיר שכך נהגה -- וזולתה כולם -- כולם התיחסו אל בני עירם היהודים באכזריות ותאות רצח שלא נפלה מזו של הגרמנים ולפרקים -- אף עלתה עליה. תיזכר האשה אלכסנדרה כדמות נעלה ששמרה בלבה את צלם אלהים וידעה להתעלות לדרגת חסידת אומות העולם. הגברת אלכסנדרה נמצאת עתה בפולין ומאושר הייתי כשיכולתי לשלוח לה מתנה צנועה -- ארגז פרי הדר מארצנו. בבואי לארץ הוספתי להתענין בפרשת הרוצחים התקשרתי עם הצירות הפולנית בתל-אביב וקבלתי הסברים ואינפורמציה, בעל פה ובכתב (מכתבים מהצירות (19.12.51, 22.8.52 ו14.1.547).
לפי פנייתי העביר השופט החוקר בורשה חלק מהתעודות לבית משפט השלום בתל-אביב על מנת להשלים את העדויות מפי אנשים הנמצאים עתה בארץ. בשנת 1953 נגבו העדויות בבית המשפט בתל-אביב והועברו לורשה. באוגוסט 1954 שוב ביקרתי בצירות הפולנית בתל-אביב והתשובות שקבלתי לשאלותי -- ענין בהן לבני עירי : ,כל הפושעים -- נאמר לי -- נמצאים במאסר, כמה נמצאים במאסר ? איפה ? והאם התקיים כבר המשפט ? -- על זה, אין אנחנו יכולים לעת עתה לומר לך דבר"... חלף התשובות החמקניות האלה קבלתי ,הבטחה" : ,סבלנות אדוני, יום יבוא והכל יודע לך*. עד כתיבת השורות הללו -- לדאבוני טרם בא ,היום* המובטח. 208