ובמכתב אחר : מה שהיה השבוע -- שבוע לפני פסח -- היה רציני, מאד, אבל, יש אל בשמים! -- הנבלים הוציאו 5--10 אלפים כדורים מכל הסוגים של הנשק המוכר לנו, אפילו נשק אנטי טנקי, פגזים ופצצות עשן (מנוולים כאלה!) וכל זה נמשך מ-7 בבקר עד 3 בלילה. אבל החברה שלנו נהדרת. אני כעת מאוהבת בחיילים שלנו, אני מתחילה להיות גאה בעמי! (אחרי האכזבה שהנחילה לה הסביבה העירונית וגם האוניברסיטאות, בה נקלעה תיכף לעליתה לארץ). ,נקוה שבקרוב יגמר כל זה ובנצחון הצדק והאמת נפגש בריאים ושלמים. אולם אחרת רצה הגורל. ביום ה-6 ביוני, שבוע ימים אחרי המכתב האחרון, נפלו במערכה האחרונה המכריעה 30 איש, מחציתם חברי הקיבוץ, ממטר האש הקטלנית שהמטירו המצרים כאשר פרצו לתוך שטח המשק. ובין הנופלים גם שולמית, כשהיא עסוקה בהגשת עזרה לחברים פצועים. ואותו חבר הקיבוץ, שהזכרנוהו למעלה, כותב: בימים הקשים שלנו היתה שולמית מעודדת את כולנו. אופטימיותה לא פגה עד הרגע האחרון.
,בעשרת ימי המצור האחרונים היא אינה יודעת לאות. היא היתה מעין לא אכזב של מרץ. תכונת נפשה העיקרית היתה אהבת האדם, אהבה שנגלתה במיוחד בהדרכת הנוער, תפקיד שהתקשרה אליו תחלה במחנות ואח"כ אצלנו. מכאן -- מסיים החבר -- שהמוסד לנוער, שיקום על אדמת ניצנים לזכר מגיניה -- הוא ההולם ביותר את נפשה של שולמית והוא יהיה מצבה מתאימה וראויה להנצחת חייה החלוציים". אחת מני רבות ! כאלה הן היו. יצחק עידן זלדין צבי דורציין ,אנחנו מגש הכסף עֶליו ניתנד לך מדינת ישראלי (נתן אלתרמףף) היתה לי הזכות להכירו מקרוב. גרנו יחד בחדר אחד בחיפה בלמדו בטכניון. תוך 4 החדשים של חיינו המשותפים, עד מלחמת השחרור, התרשמתי לא פעם מאישיותו דמותו ואפיו. הקו העיקרי באישיותו היה אמונה ומסירות. שתי תכונות אלה לוו'את צבי בכל תקופות המפנה בחייו. כשגורשה המשפחה מפינסק ובאה לסיביר -- נפרד צבי מהם ואיקלע ללנינגרד ועברו עליו כל ימי המצור האיומים, כשהחרב אכלה מבחוץ והרעב מבית. למד שם בטכניון הנדסות בנין, מקצוע ותואר המבטיחים עתיד מזהיר ברוסיה, ביחוד למי שהוא גם חבר בקומסומול. אולם צבי לא נפתה אחרי אורותיה המגרים של רוסיה ובהזדמנות הראשונה בורח משם ועולה לארץ, לקשר גורלו בגורל העם המחדש את חייו במולדת.
קבלו אותו לקורס השלישי בטכניון, עוד שנה יגמר כמהנדס בנין, בינתים הוא צריך לקים את עצמו, המשפחה עדיין מתגוללת שם במחנות בגרמניה, והתנאים של הסטודנט בחיפה לא קלים. צבי לומד ועובד. עובד כפועל בנין, עובד בנמל, עובד ולומד לומד ועובד. ולמרות יומו ולילו הגדושים הוא מוצא גם זמן לעזור לחבר נחשל לפתר בעיות, לסיים עבודות הפקולטה וכדומה. לא ניתן לצבי, כמו לכולנו, ללמד בשלוה : המלחמה באופק. מסביב הכנות לקראת ההכרעה הגורלית. לוקחים את תלמידי הטכניון לעמדות, לאמונים, שולחים למשמרות בשכונות השונות המנותקות מן העיר. אולם את צבי רוצים לשחרר. המסגרת הגדולה לגיוס עדיין לא הוקמה. הכל 21