כך זה נמשך עד ייצוב המטבע הפולני. המארק. חסר הערך, הוחלף בזהוב הפולני, בעל הערך. האנדרלמוסיה הכלכלית באה לקצה. נדחקה רגלם של הסוחרים מקרוב באו, וקשה היה להרויח פרוטה. למרבה הרע, עוד הוסיפה שיטת המסים המפורסמת של גרבסקי, שר האוצר דאז, שהטיל מסים כבדים על הסוחרים היהודים ובעלי המלאכה, והביאה להתרוששותם. בין הזמנים, התפתחו החיים הצבוריים והפוליטיים בעיר. קמו מפלגות פוליטיות ותנועות נוער, נוסדו מוסדות תרבות וחברות צדקה. האוכלוסיה היהודית בדוד-הורודוק -- וביחוד הנוער -- דתמכרה בהתלהבות לעבודה הצבורית. נוסד מחדש בית-הספר העברי העממי ,תרבות", אשר במשך הזמן, היה בין המעולים בפולין. נוסדו מוסדות אשראי כגון ה,באנק העממי", ,באנק הסוחרים". בית-היתומים פיתח פעולה מסועפת. הוקמו ספריות, קלובים לספורט, חוגים לאמנות וכו'. לא נעמוד כאן בפרוטרוט על פעולות כל המוסדות שהזכרנו לעיל -- נעמוד על זה בפרקים אחרים. אחרי הפיכת פילסודסקי חל ייצוב מה במצב. היהודים יכלו לנהל אורח חיים שקט. התפרנסו ממסחר ומלאכה, אולם היו אלה חיים חד-גווניים וחסרי ענין. עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. הגבירה, עוד יותר, את האנטישמיות שהיתה קיימת בפולין.
בערי פולין, החלו פרעות ביהודים ורדיפות הסטודנטים היהודים. הונהגה מדיניות החרם הכלכלי (,בויקוט-אובשם" -- כאימרת שר-הפנים הפולני) על הסוחר, על בעל בית החרושת ועל בעל בית-המלאכה היהודי. לדוד-הורודוק הובאו במיוחד פולנים, שפתחו חנויות לשם התחרות בחנוונים היהודים. דאויר היה רווי שנאת יהודים ארסית. למרות שבדוד-הורודוק לא באה האנטישמיות לבטוי בולט כמו בערים אחרות (יש לשער, משום שהפולנים היוו, רק 10%--5 מן האוכלוסיה ואילו % היו יהודים ורוסים לבנים, ההורודצ'וקים, גם הם ראו את עצמם מקופחים עלזידי השלטון הפולני) בכל זאת היו היהודים מלאי דאגה ממצב זה. חסר תקוה לחלוטין היה מצב הנוער. מי שיכול היה, עזב -- בכל דרך שהיא את העיר. הרוב עלה לארץ-ישראל, ומי שלא הצליח לעלות (ואלה היוו את הרוב הגדול של הנוער בדוד- הורודוק) בגלל הגבלות העליה, לא ראו לעצמם שום מוצא. היהודים ציפו לזמנים יותר טובים -- מבלי לדעת ומבלי להאמין איך ואם יבואו. סכנת מלחמת העולם השנייה התחילה להתקרב בצעדי ענק. היטלר, תוך כיווני חן לפולין, הצליח להרדים את תשומת לבה. הוא הצליח להרעיל את האוירה ברעל האנטישמיות. הפולנים לא ראו את הסכנה האמיתית -- היטלר התחיל להציג את דרישותיו הטריטוריאליות. סכנת המלחמה נראתה באופק.
יהודים הרגישו שהשמיים מתקדרים. שכחו את החשבונות המרים עם הפולנים. התייצבו לשרות השלטונות, על מנת להלחם באויב המשותף. ביום ששי לשבת 1 לספטמבר 1939, התנפלו חיילות היטלר על פולין. האוכלוסיה היהודית בפולין -- ובתוכה יהודי דוד-הורודוק -- התייצבו לדגל. היתה התחלת הקץ העגום של היישוב היהודי בדוד-הורודוק. נפסיק כאן בתיאוך הכרונולוגי של המאורעות בדוד-הורודוק -- נמשיך בכך, בגמר עבודתנו זאת. נעבור עתה לתיאור פעולותיהם ואופיים של מוסדות ציבוריים., תרבותיים ופוליטיים של העיר בין שתי מלחמות העולם. 21