מחרבת. באחת, חבר ,בני יהודה* דיבר עם יהודים -- רק עברית. מובן, שבהתחלה היה זה קשה להורים, שלא הבינו את שפת בניהם. אין צורך לומר שלא חסרו קוריוזים, אולם הילדים היו תקיפים בדעתם ובהחלטתם, עד שלא עבר זמן רב וההורים בבית, החנוונית בחנות: האשה על יד הדוכן בשוק. והיהודי ברחוב -- הבינו עברית, אף התחילו לענות לדורשיהם בשפה זו. שפחות נוצריות בבתי יהודים, התחילו לשמוע ולדבר עברית. תינוקות, שאך התחילו להגות כמה מלים -- עברית היתה שפתם. יוסף ברץ עמד לבקר בעיר. עוד בטרם בואו הגיעה אליו השמועה על הפלא של עת?-אביב-דפוליסה? -- כך כונתה אז ד.-הורודוק בשל העברית שלה -- בבואו לעיר ובַרצותו להוכח אם, אמנם, מדברים עכרית תינוקות של בית רבן בדוד-הורודוק -- ניגש לזאטוטים שפגש בעיר, ושאלם מה ששאל -- ביידיש, אך לשמחתו כי רבה -- ענו כולם -- פברית: בזמן הראשון ארגנו קבוצת פקחים, שמתפקידה היה לברר, אם אמנם מקיימים החברים החדשים את שבועתם ומדברים רק עברית. (נתקבל ילד ל,בני יהודה" -- היתה הקבלה מלווה טכס מיוחד ושבועה). הפקחים האלה. היו מתגנבים לדירתו של אחד החברים., החדשים, מסתתרים תחת ארון או מיטה -- ובמשך שעות אורבים ל,עבריין". עזבו את המקום, רק כאשר נוכחו לדעת שאכן, שומר החבר החרש את שבועתו..
בית-הספר ,תרבות"* התקיים עד ראשית מלחמת העולם השנייה. כשהצבא הסוויטי נכנס. בסוף ספטמבר לעיר, חודשו הלימודים, אולם לא בשפה העברית. אלא ביידיש. לא יישכח הרגע, כאשר עם התחלת שנת הלימודים, נאלץ היה המורה אבראשה אולשנסקי -- מייסד ,בני יהודה", בלחץ אחד הקומוניסטים המקומיים (בוגר אותו בית-ספר) לאסוף את הילדים ולהודיע להם (ודמעות זולגות מעיניו),. שמעתה ואילך תמו הלימודים בעברית, ובמקומה -- יילמד יידיש. אותו קומוניסט יהודי נשא נאום אל הילדים והודיע להם, שעד כה הם רומו, ועברית היא שפה של הקונטררבולוציה היהודית. אבראשה אולשנסקי, המורה לא יכול שאת את המכה שהונחתה על השפה העברית -- תמצית מאוויו -- עזב את העיר, ויחד עם אשתו -- מורה גם היא -- עבר לביאליסטוק., שם הסתדר כמורה. לימים נפל עם אשתו וילדיו מידי מרצחים נאציים. הי"ד.
ביזמתו של אותו אולשנסקי אורגן. על יד בית-הספר ,תרבות" -- חוג לתנ"ך. -- סיסמת החוג היתה ,יום יום פרק תנ"ך". החוג היה מיועד לאוכלוסיה המבוגרת של דוד-הורודוק. שיעורי התנ*ך ריכזו סביבם את מרבית בני הנוער המבוגרים, וכן של קשישים יותר. השיעורים התקיימו באולם הגדול של בית-הספר כשהוא מלא וגדוש. שומעי השיעורים הנ"ל היו מכל השכבות והזרמים, אנשים דתיים וחפשיים. גם המורים ללימוד תנ"ך באו מזרמים והשקפות עולם שונות: הרב ר' וועלוועלע ולו פירוש דתי, אחד המשכילים -- לפי המפרשים החדשים. כן היה בין המורים לתנ"ך אחד הבלתי מאמינים והלה פירש את התנ"ך מן הבחינה ההיסטורית-תרבותית גרידא. ראוי לציין: הוא שאלה וגם אלה, התייחסו איש לחברו בסבלנות מוחלטת, ושמעו. איש את זולתו ברצון ושקט. השיעורים הנ"ל התחילו בשנת 1937 ונתקיימו עד ראשית מלחמת העולם השנייה. בשנת 1927 נעשה נסיון על-ידי עסקני ,מזרחי" לייסד בית-ספר עממי דתי -- ,יבנה". אולם בית-ספר זה לא החזיק מעמד זמן רב, וכעבור שנתיים נסגר. נוסף על בתי-הספר היו בדוד"הורודוק לא מעט ספריות מצוידות כהלכה. כבר לפני שנת 1905, נוסדה עלזידי המורה ז. זגורודסקי ובבעלותו ספריה בשביל ילדים בגיל בית-הספר. 44