הקהילה, כגון ה,קורובקה" (מס מיוחד) על הבשר. המסחר בשמרים שנמסר על-ידי הקהילה במונופולין לידי הרבנים, פיקוח על ,חברה קדישא". החברות ב,חברה קדישא" היתה עוברת בירושה מאבות לבנים. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לחברות האלה למיניהן. ועניני הקהילה היו נתונים בידי אנשים מקריים. האחד טיפל בעניני המקווה והמרחץ, השני ב,הקדש* והאחר בבית-העלמין העתיק. בית הקברות הישן בדויד"הורודוק דער אלטער בית-הקברות אין דאוויד"האַראַדאָק בית"קברות זה היה על חוף הנהר, והמים הציפו וסחפו, מדי פעם בפעם, חלק ממנו. מדי שנה בשנה היו מוצאים כספים לתיקון ושיפוץ בית-הקברות. את ההוצאות היתה מכסה ,חברה קדישא", אשר לה היו מקורות הכנסה. ואחד המקורות העיקריים שלה -- דמי קבורה, במקרה מותו של אחד מעשירי העיר. בדוד-הורודוק לא היה רב שיכהן כרבה של העיר, לעומת זאת היו לה 4--5 רבנים, כמנין החוגים והקבוצות, שכל אחת מהן בחרה לעצמה -- רב, והוא חי על תמיכתה. לעתים קרובות התלקחו מריבות בין החוגים השונים, בעיקר, על רקע של חלוקת כספים בין הרבנים ממקורות כלליים; אחרי מהפכת קרנסקי, בשנת 1917, נתקיימו, זו הפעם הראשונה -- ועל פי יזמת ההסתדרות הציונית -- בחירות דימוקרטיות לועד הקהילה בדוד-הורודוק. אולם קהילה זאת לא הספיקה לפעול מאומה. הן בגלל המהפכה הבולשביסטית והן בגלל העברת השלטון מיד ליד בימי מלחמה סוערים.

אחרי מלחמת פולין-רוסיה, ובשנים הראשונות של שלטון פולני בדוד-הורודוק -- לא היתה קיימת קהילה בעיר. כנציגים -- חצי רשמיים -- של הקהילה, שימשו החברים היהודים של הנהלת העיר הממוגה, אלה היו: משה לאכובסקי, שלמה קצמן ומשה יהודה ליפשיץ. בשנת 1928, התקיימו, לפי צוו השלטונות הפולניים. בחירות לועדי הקהילות היהודיות. שיטת הבחירות היתה ריאקציונית מאוד. זכות בחירה ניתנה לגברים שעברו את גיל 25, זכות בחירה פסיבית -- לאלה שעברו את גיל ה-30. לנשים -- לא היתה זכות בחירה. סמכויות 0