הפעם לא בכו נשים בעזרת הנשים, זקנים לא גנחו וילדים עמדו פעורי-פה לשמע הדברים. ומקל היה למטיף הלזה, מקל מופלא, אשר פסוקים מהתנ"ך ומראות ירושלים חרותים על גבו. ארץ-ישראל כולה נתקפלה כביכול במקל זה ובאה אלינו. ובהגיע המטיף לשיא התלהבותו ונפנף במקלו לעומת הקהל, הרי נדמה היה אז, כי כך הרים אי-אז משה רבינו את מטהו וקרע את הים, והעביר את בני ישראל בתוכו וכו' וכו'. אין זאת כי חכם-נפש היה אותו מטיף וידע, כי אינה דומה שמיעה לראיה, על כן ,הראה" לעם את ציון. וככלותו לדבר,. שלח את ,המטה" אל בין הקהל. בחרדת קודש עבר מיד אל יד, וגם ידי נגעו בו, ואחד מששים שבארץ-ישראל חשתי גם אני. 6 . 5 בתים ורחובות, גויים ויהודים, קוזאקים ומכבי-אש בבגדי"שרד, שירי ציון וצלילי פעמונים -- כל זה כחלום היה ומציאות היה. עד שיום אחד עזב הילד את נווהו ויצא למרחקים. ילד יצא ועלם חזר. וימצא כי שונה הכל: הרחובות, הבתים, האנשים, העצים. וימצא כי מלחמה, מהפכה. חילופי ממלכות, פרעות חרשו תלמים בפני אנשים. מרכזי חיים חדשים מצא: מפלגות, ארגונים, ספריות, בתי-ספר. אך משום-"מה נדמה היה, כי הכל תלוי עַל בלימה, כי אפילו אור החשמל שהגיע לכאן, אף הוא אינו יכול לגרש צללים עטו מסביב, ויקם ויעזוב את נווה-ילדותו לעולמים. א. ישראלי הרהורים

4 שנה כבר חלפו מן היום המר והנמהר שבו הושמד הישוב היהודי בעיירתנו, ועוד קשה לי להשלים עם המחשבה, שאמנם קרה הדבר הזה. ולא אראה עוד את עיר מולדתי, שבה ביליתי את שנות נעורי, שנות החלומות היפים והתקוות הגדולות. = רחוב ה,,גרבליה" בדויד-הורודוק די ,,גרעבליע" גאס אין דאוויד"האַראַדאַק 75