עליו -- הרי הם צועקים : ,דולוי סאמודיירז'אוועץ! (הלאה השליט היחיד). ביחוד הירבו לספר על אחד גוץ,. אשר קראו לו שלא בפניו ,שפאנצאר", והוא גברתן, מטיל אימה על גויים ואפילו על הסטראז'ניקים השניים, הפוקדים מזמן לזמן את העיירה. ניתנה האמת להיאמר: מורא וקסם כאחד היה בדבר. מורא מפני הפרצופים הגויים של הבחורים, לבושי מכנסים כחולים ונעולי מגפיים גבוהים, ובלוריות מציצות במשובה מתוך כובעיהם השמוטים קמעה לצדדים. סופר, כי בקיוב העיר הנודעת בבריוניה ויחפניה הגוי'יים, מצויים שכאלה למכביר, ואילו פה בחורי ישראל המה, וסכנה לעמוד במחיצתם. הללו אימת הורים אינם עליהם, ופני רב ונכבד לא יהדרו, ואפילו לצאר עצמו יתאנו. והיה גם קסם רב ליחפנים האלה, והם התחרו בהצלחה בבני-יעקב אבינו ובתעלולי גבורתם, כמסופר ב,ספר הישר", ובשמשון הגיבור הלופת עמודי בית ומשסע אריה. כי הרי בעינינו חזינו את הגבורה המתהלכת בראש חוצות באין מפריע.
וכשם שהופיעו לפתע, כך גם נעלמו. ,ברחו לאמריקה" -- כך סופר. רק אחד מהם, ודווקא הגוץ האגדי, זה ה,שפאנצאר? דלעיל, נותר בעיירה. ראיתיו אחר כך כשקומתו שחה עוד יותר והוא צנום וחלוש, מגדל זקנקן דליל ובדברו קולו מתרסק ריסוקים ריסוקים. אמרו עליו שהיה ל,בעל-תשובה". מסתגף, מרבה להתפלל, ישן על הרצפה, גזר עץ למראשותיו, וכך ימרק עוונותיו. עם שקיעת זהרו של הגוץ, שקע גם הזיק האחרון של ,המהפכה" במחוז ילדותי. ה. ארץ-ישראל.
אומרים כי ארץ-ישראל נמזגה ללב ילדים יהודים על-ידי החומש והסידור, הסליחות והקינות. אומרים כי חרובים של ט"ו בשבט, אבטיחי וענבי ראש-השנה הם שנסכו חיבה לארץ. ייתכן. אולם בעירי -- בשירה קידשנוה. עוד בטרם יספר פרישמן על קבר-רחל והחגיגות במירון והכותל המערבי, עוד בטרם התעתד ,וולוולה" של טשרניחובסקי ,ללכת" לארץ-ישראל ; ואפילו בטרם שוב ,הצפור" של ביאליק מארצות-החום אל חלוננו -- התדפקה הארץ על דלתותינו. אליקום צונזר, דוליצקי, אימבר וחבורתם הזדמרו במקומנו בקולות צלולים ורעננים של נערים ונערות. מה שלא עשתה התפילה והאמונה בביאת הגואל. עשה השיר הנוגה, המתרפק ומתחטא של משוררי חיבת-ציון; ומה שלא עשה ה,מזרח" שנערות בישראל רקמוהו במו ידיהן ותלוהו לראווה, עשו הגלויות המצויירות שבאורח-פלא הגיעו אלינו, ושם משמר-הירדן כתוב עליהן, רחובות וקסטינה; ועשה האלבום של צמחי א"י המיובשים אשר שמות מ,שיר-השירים/ התנגנו בהם. חיבת ציון וחיבת החיים, התרפקות על ארץ-ישראל והתרפקות על החיים -- שתיים שהן אחת היו, ונתנו חיות זו לזו.
ארץ"ישראל במקומנו מצויה היתה בפינות הרבה, וקודם-כל בחדרים המתוקנים של שלמה זגורודסקי ושמעון לייכטמן, שם קראו את ה,עברי* ב,נגינה" הנכונה, והלימוד הראשון היה ספר מצוייר, אשר סיפורים מופלאים בו, ואפילו מעט ממשלי קרילוב ולאפונטיין ומאמרי חז"ל, ,שפה חיה" היה שם הספר. וכשמו כן הוא. נסך חיות בילד. וגם אלה שלא זכו ללמוד תורה מפיהם, באשר ה,מיתודות" הפחידו יהודים יראים ושלמים, ובניהם הוסיפו להתחמם באורה של תורה ב/חדר" -- הרי בנים אלה הגיעו אף הם לארץ-ישראל ע"י הספריה של שלמה זגורודסקי, המלאה ספרים על ,גיבורי האומה" ו,כל אגדות ישראל? וכהנה וכהנה. ואפילו סיפורי מעשיות סתם, אשר שם הארץ לא ייזכר ולא ייפקד בהם, גם אלה על א'"י בלבד סיפר;, ואך על א"י סיפרו. וכך סיפור בשיר נוגע, ואגדה בזמר, וכבשו ילדים לציון שבשיר לירושלים שבחזון. פעם פקדה אותנו ארץ-ישראל ממש, היא בכבודה ובעצמה. היה זה ,מטיף" ציוני שנקלע לעיירה ותהי כמרקחה. שמו, מראהו, דבריו נשתכחו כליל, ורק את המעמד הגדול ההוא אזכור. 74