מאז ומעולם ניכרה באבא נטיה לעבודה ציבורית. בתקופת שהותו מחוץ לעיר, כשהיה בא הביתה לחדשיים--שלושה בלבד, היה מגלה ענין בשאלות תרבות ורבנות בלבד. אולם כשהשתקע בעיר. התחיל להתענין בכל הנעשה בעיר. אז גם נבחר לנציג המועצה העירונית. החוא התענין בשאלות הקהילה והרבנות, והיה מחסידיו הנלהבים של הרב מסלונים זצ"ל. 4 דורות -- בני דויד"הורודוק 4 דורות -- אין דאוויד"האַראַדאָק משמאל לימין: 41 ציפה ברוכין--האם, 2. שרה אלפינר--הבת, 5. שושקה לדצקיי -ונכדה, 4. בילה לדצקי--הנינה. בעיותיה החשובות של העיר -- בביתנו נחתכו. כך הפך ביתנו מרכז לנוער. מועדונים לא היו אז בעיר. היו בני הנוער מכל השכבות והחוגים מתכנסים אצלנו. אל אחי אברהם נהגו לבוא חבריו מבית-הספר הרוסי, ואלי באו חברי מבית-הספר העברי וגם מבית-הספר הרוסי. ואלה הבאים : יצחק אלפינר, ישראל שוסטאקובסקי, יענקל אולשנסקי, מורבציק ועוד. כן באו תלמידים מן ה,חדרים המתוקנים", כגון: ח. פינקלשטיין, ז. לוצקי, ש. מישאלוב, מטורין, נ. פילאבין ואחרים. אף בחורי הישיבות הבאים, מהם פ. נובאק, י. ל. זגר וש. רזניק.

נשפי ריקודים טרם היו אז. והיו הערבים עוברים בקריאות ובויכוחים במשך שעות תמימות. איש-איש במקצועו. שוסטקובסקי היה קורא מיצירות פושקין, לרמונטוב או טולסטוי. מומחה גדול לקריאה ולדקלום היה נחמיה פילבין. פעם הפתיע אותנו בדקלמו את ,המתמיד" ו,בעיר ההריגה* לביאליק בעל-פה. הוא נתמחה גם בקריאות מיצירותיהם של סופרי עברית ויידיש שהתחילו להגיע אלינו בימים ההם: כתבי מנדלי, חליפת המכתבים של מנחם-מנדל עם שיינה- שיינדל זוגתו. רושם עז עשה עלינו ,ביי נאכט אויפן אלטען מארק" לי. ל. פרץ, כן כתביו על החסידות. ש. רזניק היה מארגן את ה,שירה בציבור". הוא היה משורר אצל השול-חזן ויד לו בנגינה. זאב לוצקי היה מומחה גדול לתנ*ך, ולכל דבר היה מביא פסוק כראיה. הוא אף הציע שנדבר בינינו רק עברית, אך לא הכול הסכימו לכך, בעיקר הלומדים בבית-הספר הרוסי. לא פעם השתתפו גם מבוגרים בקריאות, בעיקר מכתבי שלום-עליכם. 5