מן ההוי בעיירה רבנים וגדולי תורח נימנו עם תושביה של דויד-הורודוק : ר' יוסף רייזין, מ"יץ (שעבר אח"כ לסלונים), ר' פסח, ר' יעקב ישעיהו רוזנבלום, המכונה הסלונימאי, ר' דוד ברקוביץ, ר' ברוכל, וכן הרבנים והרביים לבית גינזבורג. וזו שלשלת המשפחה למן ר' וולף, הצדיק הזקן: ר' וולף, ר' דויד בנו, ר' יוסף בנו, ר' וולוולה ור' אלתר'קה בניו, ר' אהר'לה, ר' יעקב דויד ור משת'לה -- בניו של ר' וולוולה (הראשון שימש כרב בלונינץ, והשני כשו"ב בדויד-הורודוק. ור משה'לה אחרון הבנים, ניספה בידי הנאצים), ר' יצחק (איציקל) בנו של ר' אלתר'קה (ר' וולוולה בנו משמש עתה כרבי בארצות-הברית). שוחטים \דיינים, מהם ר' שלום בר' יוסף ז"ל לחובסקי, הדיין ממינסק. 5 בתי-כנסת היו בעיירה: בית-המדרש הגדול, שנבנה ע"י זאב יודוביץ; בית-הכנסת הגדול, שהוקם בעזרתו ובמסירותו של פנחס נובק הזגג; בית"המדרש של הרב (של משפחת גינזבורג) ; בית-הכנסת של חסידי סטולין (בזמן האחרון היה בנוי מלבנים); ובית-הכנסת של הנגידים. גם בביתו של ר' איציקל היה בית-כנסת שבו היו חסידיו מתפללים.
בעלי-התפילה הנודעים של דויד-הורודוק רבים היו. בבית-המדרש הגדול נודעו בעיקר : יונה רימר, משה לחובסקי, יוסף מקלר (הקצב), לייבלה החזן, שלמה נובק (בעל-הקריאה), מאיר בן דוד (דוג'ס). בבית-הכנסת הגדול: נח זגר הנפח, איזיל ביילין הנפח, ר' שמריהו לנסקי החזן, עם מקהלת משוררים. בבית-הכנסת של הרב: וולף דער אלייניק, ליפמן דרייזין, נוח בנו של פנחס דוברושין. בבית-הכנסת של החסידים: אברהם משה המלמד, יוסף חשה-בשעס (שצקי), איזל קלוז'ני, משה קלוז'ני, יוסף קלוז'ני, יודל שצקי אשר מרגולין, יעקב בגון (במנחה לשבת) ויעקב מילמן הנפח, מרדכי בגון. בבית-הכנסת של הנגידים: ר' יהודה בן הרב ר' דוד ברקוביץ. רבים היו באים לשמוע את תפילתו (לעתים היה ר' דוד מזמינו לבית-הכנסת הגדול. שהיה ממתפלליו), אברהם הורביץ, שכנא מורבצ'יק וישראל מאיר לחובסקי. בכמה בתי-כנסת היו לומדים בין מנחה למעריב. ראשון המלמדים בבית-המדרש הגדול היה ר' ברל השמש. אחריו היו אומרים שיעור ר' דויד ברקוביץ ואברהם וולוול לוצקי. בבית- הכנסת הגדול היה ר' שמעון רונקין אומר משניות ועין"יעקב בין מנחה למעריב. בבית-הכנסת של החסידים היה יעקב רבינוביץ,. סוחר מאנופקטורה, אומר שיעור. אחרי מלחמת-העולם הראשונה עבר לנסוויז ושימש שם ברבנות.
יהודי דויד-הורודוק בכללם שומרי מסורת היו, אך לא סילקו ידם גם מן ההשכלה; ובשנת 1900 הקים שם המורה ישי אדלר את ביה*ס המתוקן. הציונות אף היא עשתה חיל בדויד-הורודוק. ראשוני הציונים היו: ישראל פרידמן, משה יהודה ליפשיץ, אליעזר פינצ'וק, אהרן כגן אהרן-יונה שפר, משה ונח גרושקין, ישראל מאיר לחובסקי, צמרינסקי. אהרן דבורין, שמעון לייכטמן, שלמה רוומן, שלמה זגורודסקי, אשר זגר, משה אהרן מישלוב, משה'קה, חתנו של ירחמיאל, שיפמן, שמואל ליפשיץ, שמעון אופינגנדין ויצחק כץ, שעבר אח"כ לגור ללונינץ. יהודי דויד-הורודוק היוו את רוב מנינה של מרכז העיירה, לרבות המרכז המסחרי שלה. רבים היו העשירים ביניהם, מהם סוחרי יערות, בעלי ספנות מובילות משא, סוחרי בקר ודגים. עד לורשה וליתר הערים הגדולות הגיעה ידם של סוחרי הורודוק היהודים בשיווק סחורתם. מהם היו גם בעלי זכיונות לדיג באגמי הסביבה. דויד"הורודוק היתה מוקפת יערות, והיו בה סוחרי עצים. מהגדולים שבהם היה יעקב פרידמן, שעבר לקיוב ב-1906, אך לא חדל לתמוך ברבני העיירה ובנצרכיה. פעמיים בשנה, לפני החגים, היה שולח את תרומתו ביד רחבה. הוא הקים את ההקדש שהפכו אותו אח"כ למוסדות- ציבור שונים : הועד הציוני, הספריה וכו'. מרדכי (מוכה) רימר היה בעל מספנה שעסקה בבניית 02