מ. צאניו ק״ק לוקוב הקהילה העתיקה בלוקוב נמצאה מבחינה גיאוגרפית־אסטרטגית בפרשת דרכים רועשת בין פולין לליטא ושלטה על המשור של פודלישה. לכן אולי היתה לוקוב הישוב היהודי העתיק ביותר בפודלישה. לפני שהנוצרים הקימו כנסיה, הקימו היהודים בה בית כנסת משלהם. אם לא נראו בעיר המסעות הסוערים של חבורת חמלניצקי, של השוודים, של צבא נפוליון, של הרוסים והאחרים הרי זה רק בגלל העובדה שהעוברים שדדו, רצחו ושרפו את הכל ביסודיות שלא נשאר זכר לבאים אחר כן. ככל שההיסטוריה של עיר הכתר היתה סוערת, כך סוערים ומלאי חיים היו חיי יהודי לוקוב. הקהילה הקדושה לוקוב היתה בעלת יחוס גדול, היו בה הרבנים החשובים של פודלישה וגם רבה האחרון אם אינני טועה היה נכד הקוצקאי. כפי שבערה שלהבת החסידות של קוצק בכל גוניה, כך מאוחר יותר, ועד השואה, בערה שלהבת חסידות של חזון לאומי ושחרור סוציאלי לפחות לכל העולם. יהודי לוקוב היו מגזע פודלישה: יהודים בריאים, עמלים, ישרים ולא מעט שמרנים. במלחמה בין המתנגדים והחסידים נלחמו יהודי לוקוב כאריות נגד החסידות, אך משטעמו את טעם החסידות, לא נמצא בלוקוב אפילו מתנגד לרפואה. כך גם בזמנים החדשים לא ידעו יהודי לוקוב פשרות— מעורים בכל: מעורים בציונות, מעורים בבונדיזם, ואם מהפכה, הרי עולמית, כזאת שלא תשאיר אפילו את הכפר הרחוק ביותר אי שם באסיה...

בשגת1947 בעת נסיעתי בערים ובעיירות ההרוסות של פולין, הייתי גם בלוקוב וקשה היה להאמין, שהעיר נמצאת בנקודה גיאגרפית ואסטרטגית חשובה. אפשר היה לחשוב שהשוק, הרחובות והבתים הם שרידים לעיר הנמצאת אי שם בסוף העולם. הם זכר לעיר יהודית, עם שלטים, שלמרות שכתובות בהם אותיות זרות, הם ניבטו מעל לדלתות בשקט כאילו אמרו: כאן סחרו יהודים בבדים וכאן היתה חנות סידקית, שם היתה מסעדה יהודית ושם חנות ברזל יהודית. נראה היה כאילו אין שייכות בין השלטים לבין הפנים שמאחורי הדלפקים. פנים זרות, פני אנשים שאין להם עצמיות כאילו הױ צל. נראה היה כאילו מיד יראו הדמויות האמיתיות מאחורי הדלפקים והצל יעלם, החנויות תתמלאנה שוב חיים. במקום הכתמים הכהים של המשקופים, שוב יראו מזוזות. הרחובות יתמלאו תנועה, על האבנים החדות של הגשרים ירעשו אופני ברזל וצעקות בעלי העגלות שוב ישמעו מקצה אחד של העיר לקצה השני. דבר זה לא קרה. שמונת אלפים נפשות יהודיות חױ פה בלוקוב ורק צלם נותר— עיר של שלטים מעל לחנויות, צל בכתמים הכהים במשקופים, 10