יעקב קסלברנר בין גבורה וחורבן ביום אביב ׳ 2 למאי בשנת 1942 ׳ התקײם חיסול ח״י יהדות לוקוב. הרוצחים הגרמנײם ועוזריהם המיתו את המשפחות היהודױת שהצליחו להציל עצמן עד אז. כנסו אותם במגרש לפני הױדנרט ומשם העבירום לטרבלינקה. הירױת נשמעו כל היום. בערב שמענו דרך חור האויר של הבונקר ׳ שהצעקות והירױת נחלשות ׳ ואז יצאנו החוצה ארבעתנו ׳ כלומר: אחי הרשל ׳ אהרן ארליך ׳ אברהם וישניה ואנכי. בחוץ היתה ריקנות וחושך. בהרבה מקומות היו מפוזרות גופות מעונות של יהודים. פה ושם הסתובבו פולנים ששדדו את שארױת העוני של היהודים הנרצחים. הגיטו נשמר ע״י שוטרים פולנײם ׳ שצפו לקרבן יהודי • בכל מחיר רצינו לפרוץ לבונקר של משפחתי ב״יאטקע גאס״ ולהװד ע גורלם. כשנכנסנו לדירה ׳ ששם היה הבונקר ׳ ראינו לשמחתנו שהבונקר לא נפגע. הרמנו את הקרש ועם החריקה שנשמעה צץ פתאום שוטר פולני גבוה. הוא האיר אותנו עם פנס חשמלי והכיר אותי ואת אחי ׳ אך בראותו את פחד המות שעל פנינו ׳ התעוררה בו כנראה תחושה אנושית. הוא צױוה עלינו: מהר לברוח׳ כי גמרו עם יהודי גיטו לוקוב. הוצאנו את משפחתי מן הבונקר ׳ וכולם יחד ׳ נפחדים ׳ חסרי בטחון ׳ רעבים ויחסים ׳ חצינו את כר י הדשא ואת נהר קשינה והגענו לדרך יז׳רה.
Original scanEvidence located
Book text
Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-1197
passage_d9c8770803d0e53f58cd39ee
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 1199-1941
בשוירצ׳וסקיס זגאיניק (חורשה), 3 ק״מ מלוקוב׳ הײנו מוכרחים להעצר׳ כי הח ל היום מטר ה ל א היתה לנו. א ף אחד ל א חכה לנו׳ הגוי הרע א ך צם ה שהיהודים ו ל ליד ױ וכך ױכ ל לקבל מהגרמנים קילו סוכר; הגוי הטוב ל א רצה׳ מםחד׳ כל משא ומתן ע ם יהודי׳ הנדון למות ע״י הגרמנים. אך לאכו ל מוכרחים ן השארנו א ת כל הקבוצה בחורשה׳ ושלשה גברים םנינ ו לדרך להשיג פת לחם. נכנסנו לינק ז׳ימובסקי שגר ליד בית הקברות החדש• הכרתי ו כאדם עם לב טוב והמוכן לעזור. ברגע שנכנסנו לביתו׳ מיד הרגשתי אוירה ידידותית אלי. הוא היה מוםתע מזה שאנו חײם עדיץ. הוא נשקני מהתרגשות והביע נכונותו לעזור במה שהוא יכול. ז׳ימובםקי לקחני לצד וסיפר לי׳ שאתמול בלילה היתה אצלו קבוצה של םרטיזנים יהודײם 477
passage_2374844a609ea27300cfdba9