יעקב קסלברנר בין גבורה וחורבן ביום אביב׳2 למאי בשנת 1942׳ התקײם חסול חײ יהדות לוקוב. הרוצחים הגרמנײם ועוזריהם המיתו את המשפחות היהודױת שהצליחו להציל עצמן עד אז. כנסו אותם במגרש לפני הױדנרט ומשם העבירום לטרבלינקה. הירױת נשמעו כל הױם. בערב שמענו דרך חור האויר של הבונקר׳ שהצעקות והירױת נחלשות׳ ואז יצאנו החוצה ארבעתנו׳ כלומר: אחי הרשל׳ אהרן ארליך׳ אברהם וישניה ואנכי. בחוץ היתה ריקנות וחושך. בהרבה מקומות הױ מפוזרות גופות מעונות של יהודים. פה ושם הסתובבו פולנים ששדדו את שארױת העוני של היהודים הנרצחים. הגיטו נשמר ע״י שוטרים פולנײם׳ שצפו לקרבן יהודי• בכל מחיר רצינו לםרוץ לבונקר של משפחתי ב״יאטקע גאס״ ולהװדע גורלם. כשנכנסנו לדירה׳ ששם היה הבונקר׳ ראינו לשמחתנו שהבונקר לא נפגע. הרמנו את הקרש ועם החריקה שנשמעה צץ םתאום שוטר פולני גבוה. הוא האיר אותנו עם פנס חשמלי והכיר אותי ואת אחי׳ אך בראותו את פחד המות שעל פנינו׳ התעוררה בו כנראה תחושה אנושית. הוא צױוה עלינו: מהר לברוח׳ כי גמרו עם יהודי גיטו לוקוב. הוצאנו את משפחתי מן הבונקר׳ וכולם יחד׳ נפחדים׳ חסרי בטחון׳ רעבים ויחםים׳ חצינו את כרי הדשא ואת נהר קשינה והגענו לדרך יז׳רה.
Original scanEvidence located
Book text
Passage 1normalized OCR · source chars 0-1197
passage_d9c8770803d0e53f58cd39ee
Passage 2normalized OCR · source chars 1199-1941
בשוירצ׳וסקיס זגאיניק (חורשה),3 ק״מ מלוקוב׳ הײנו מוכרחים להעצר׳ כי החל היום מטרה לא היתה לנו. אף אחד לא חכה לנו׳ הגוי הרע אך צםה שיהודי יםול לידױ וכך ױכל לקבל מהגרמנים קילו סוכר; הגוי הטוב לא רצה׳ מםחד׳ כל משא ומתן עם יהודי׳ הנדון למות ע״י הגרמנים. אך לאכול מוכרחיםן השארנו את כל הקבוצה בחורשה׳ ושלשה גברים םנינו לדרך להשיג פת לחם. נכנסנו לינק ז׳ימובסקי שגר ליד בית הקברות החדש• הכרתיו כאדם עם לב טוב והמוכן לעזור. ברגע שנכנסנו לביתו׳ מיד הרגשתי אוירה ידידותית אלי. הוא היה מוםתע מזה שאנו חײם עדיץ. הוא נשקני מהתרגשות והביע נכונותו לעזור במה שהוא יכול. ז׳ימובםקי לקחני לצד וםיפר לי׳ שאתמול בלילה היתה אצלו קבוצה של םרטיזנים יהודײם 477
passage_2374844a609ea27300cfdba9