םסר לוקאװ 527 פעם בחודש היתה לנו הרשות לביקור האשה והילדים. אחרי הביקורים האלה היה מצב הרוח במחנה עגום. הנתוק מן הקרובים לנו בױתר העלה בנו מרה שחורה. הױ חברים— מומחים להרמת המורל. נוצרה קבוצת אנשי ״בריגדת העדוד״. ברגע שראו מישהו נכנם למרה שחורה, צצו חברה עליזים אלה ולקחו את העצוב לעבודה עד שעל פנױ עלה שוב חױך... נשותינו בפריז ארגנו מםע לפיטיביה תחת הקריאה1 ההזירו לנו את בעלינו ואבות ילדינו. הרבה נשים צרפתױת בפיטיביה הזדהו עם הקריאה של הנשים היהודיות. במחנה עצמו הױ החײם מאד חברײם. מהחוץ התיחםה בדרך כלל האוכלוםיה הנוצרית לאםירים בהזדהות ובהרבה מקרים עזרו להם לברוח מהמחנה. פעמים רבות נהגו הצרפתים לזרוק דרך החוטים עוגיות דבש (בפיטיביה קײם בית חרושת לעוגױת דבש). 14 חדשים הײנו במחנה פיטיביה. הובטח לנו שכאזרחים פולנײם נשאר במחנה עד אחרי המלחמה. מזמן לזמן באו אלינו אישים צרפתײם, כדי לעודד אותנו. אבל ב־16 לױלי 1942 הוכנםנו לקרונות,100 איש לקרון (קראו לקרון כזה ״חבילה״) והובאנו לבירקנאו. שם ערך ד״ר מנגלה את הםלקציה הידועה שלו.• מי למות ומי לםבל— לקצת ױתר או לקצת פחות. רק בודדים נשארו לראות את םופם של הפושעים הגרמנײם. ואני הײתי ביניהם.