ישרל פיקרש, פרדס־חנה סײרתי הוי עיירתי היקרה, אקוגן לדקינה וגהי, על רב יגונך ומרשברך — את — עיירת ילדותי. מה יפית ונעמת בימות חול וכפלים בימי שבתותיך וחגיך, לפני ששתי ת מכוס התרעלד״ לפני שמלאה כוס יגוניך. ושוב אני רואה אותך בזמני שלום פשוטים ונעימים חײם המלאים קדושה טהרה באותם הימים והזמנים. הנה בית המדרש העתיק עם קירותיו השחוחים, רוױ דמעות דורות מיהודים רצוצים ושבורים. ושם, קרוב, בית המדרש דתך הוי מה צורב וכואב הלב ו ילדי חמד הגו בתורה אתפלץ אני מיסורים וכאב! ובית חסידים דגור בעיירתי, שם עשו לילות לימים. הגו בתורת־אל בלי הרף אותם קדושים טהורים. מה יפית ונעמת אז לםני הגיעך הנורא והאױם! 535