סמר לוקאור 81 אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסדה בעיר תנועת אגודת ישראל^ שײצגה את החוגים האורטודוקסים׳ במיוחד הױ פעילים בה החסידים והיא ײצגה אותם בבחירות אם לעיריה ואם לקהילה היהודית ובראשה עמדו נציגים מוכשרים שיצגו אותה במוסדות הללו. הנציגות האגודאית בעיריה היתה הרוב מהנציגות היהודית הכללית ובראשה עמדו ר׳ משה אהרון חײנטראב, ר׳ ױנה נוה ר׳ שמואל־קה אריה ועוד. השנײם הראשונים שימשו גם כחברי הנהלת העיריה (לאװניקים). הסיעה האגודאית בקהילה היהודית היתה הסיעה הכי גדולה וחוץ מתקופות קצרות^ היא שלטה בקהילה ונציגיה הױ ראשי הקהל. בראש נציגות זו עמדו ר׳ הרש לײזר לנדה שהיה ראש הקהל (נרצח בעת עמדתו ההירואית מול החיות הנאציות)׳ ר׳ מנדל פרידמן (לנדנר), ר׳ אפרים גודלמן, ר׳ זכרי׳ זיטא ובתקופה מסוײמת גם ר׳ משה אהרון חײנטראב. הכוח הדוחף באגו״י היתה כמובן ההסתדרות של הצעירים׳ ״צעירי אגודת ישראל״, שבה היו מאורגנים צעירים ואברכים שהם הױ רוח החײם בכל הפעולות שעלו על הסרק וכותב השורות הללו היה לו הזכות להיות פעיל בה בשנים האחרונות לסני המלחמה.
בזמני הבחירות^ כשסמטאות העיר רעשו וגעשו מאסיפות װיכוחים איךסוסײם ולילות שלמים עברו והדביקו את המודעות (ולפעמים הורידו את אלה של הצד שכנגד), מי עשה את כל זה אם לא הצעירים. אבל לא רק זה. גם מסיבות מלוה־מלכה יםות׳ שיחות מוסריות ורעיוניות מפי ר׳ יונה נײא או ר׳ הרשל לרמן, מנהיגם הרוחני של הצעירים׳ נחרתו בזכרון. במשך הזמן בנתה אגו״י בנין משלה בלוקוב׳ ע״י בית המדרש חוק לישראל׳ ושם התקײמו אסיפות, שיעורים לצעירים וספריה לנוער. אגו״י יסדה גם בי״ס בית יעקב והביאה מורה מיוחדת מסמינר בית יעקב בקראקה׳ וזה היה חידוש בימים ההם. גם בי״ם יםודי התורה נוםד ע״י אגו״י עם שיטות לימוד מודרגיות מבלי לםטות בשום דבר מתוכן הלימודים. הרצון והשאיפה לעלות לארץ ישראל הױ גדולים ורבים מחברי ״צעירי אגודת ישראל״ נםעו להכשרות ונוםדו במקומות שונים בפולין ע״י אגו״י, אבל רק חלק קטן מהם הגיע לארצנו הקדושה, כי שערי הארץ הױ נעולים ומי שזכה ב״םרטיפיקט״ היה מאושר כאילו מי שזוכה במפעל הפים... גם המזרחי, צעירי מזרחי והשומר הדתי הױ מאורגנים בלוקוב והיתה להם נציגות מכובדת בקהילה היהודית, שר׳ גרשון פלוג ואבי ז״ל׳ ר׳ שמואל חײם םירוקה, עמדו בראשם. גם קבוץ הכשרה הקימו בעיר שהרבה חלוצים דתײם ומפעילי הפוהמ״ז עברו דרכו.
זכורני אותו ױם מר ונמהר ױם חמישי כ״ד אלול תרצ״ט, שבוע ימים בתוך המלחמה, שקבוצת צעירי אגו״י שעמדנו יום־ולילה בלא הרף בוויכוחים םוערים על המצב הםוליטי וד.מלחמתי— ופתאום מישהו העיר: שוב הפצצה, הנד. אװירונים שוב באו והטילו את הפצצות עוד בטרם שצופרי האזעקה הםפיקו להשמיע את יללותיהם, הרם וחורבן זרעו הנאצים ימ״ש בעיר שבה נולדנו וגדלנו, והנה אגו תופםים מחסה ואני רואד. מרחוק את אחי וחברי רצים לכיװן השדות מעבר לנד.ר שעבר מאחורי רחוב ברוװרנה. בתום ההפצצה בערו חלקים שונים בעיר והרבה נפלו קרבנות.