Warszawska Street

... שטח הגיטו שהוקם בפקודת קאצמאן צומצם בהרבה מאשר לפי תכנית השלטונות העירוניים לפני שנה אחת . הרי מספר היהודים התמעט במשך שנה אחת ב־70000 נפש ומעלה , שהוצאו להורג . הגיטו החדש הקיף חלק מן הפרורים קליפרוב וזאמארסטינוב (בלי זנישיעניא) . מצד דרום היה לגיטו גבול טבעי — סוללת פסי־הרכבת ; הגבול מצד מערב היה רחוב זאמארסטינובסקא מן הגשר שתחת מסילת־הברזל ועד הבית מספר 105 ; מצפון — הנהר פעלשעב וממזרח התוו את הגבול הרחובות טטמאיור וורשבסקא . אבל , אפילו לשליש מן האוכלוסיה היהודית שנותר אחרי האקציות והגירושים לא הספיק המקום בשטח הגיטו , הבנוי כולו בתי־חמר ובתי־עץ קטנים . בית גדול היה תופעה נדירה בסביבות אלה . ולמרבית הרעה , היה על הבאים למצוא מקום־מגורים בצפיפות נוראה בפחות משבועיים ימים , שחל בין הכרזת הפקודה לבין סגירת הגיטו . המנגנון של המועצה היהודית , וביחוד של משרד־השיכון , שמתפקידם היה הטיפול במשימה קשה זו — היו אז במצב של ערבוביה ומבוכה בגלל האקציה הגדולה ומעשי הפורע - נות ביום ה־1 לספטמבר 1942 .