Zolkiew

... המלך אוגוסט ווו הביע במכתבו אל הוויבודה אדם צארטוריסקי מיום 20 בנובמבר 1735 את התמרמרותו, שפרנסי קהלות־הגליל מתפרדים מקהילת־לבוב, ונתן הוראה, שעליהם להכיר ברבה של לבוב כרב־הגליל ואסור להם להפסיק את הקשר עם לבוב*) . אולם גם מכתב המלך לא הועיל. באותה שנה בחרו פרנסי ועד־ הגליל את הרב מזולקיב, ר׳ יצחק בן צבי לנדא, חתנו של ד״ר עמנואל די־יונה, כרב הגליל. בשנים 1714—1729 היה רב באופטוב, מקום מגוריו של אביו ר׳ צבי, ומשנת 1729 שימש ברבנות בזולקיב. גם אחרי הבחרו לרב־הגליל התגורר בזולקיב. מובן שלבוב לא הסכימה לבחירתו וביחוד התנגד לו ר׳ אריה ...

... חמ״ה: 1) ר׳ הלל בן נפתלי חונה בזולקיב, בורר מק״ק לבוב (מחבר "בית הלל" על שו״ע יו״ד ואה״ע דיהרנפורט תמ״א). 2) ר׳ משה בן ישראל חריף, אב״ד ור״מ דק״ק לבוב והגליל.

... תצ״א: ר׳ יצחק סגל לנדא, חונה ק״ק זולקיב מבורר מלבוב, רב־הגליל רייסין.

אף על רנ״ק, נחמן קרוכמל, שישב בזולקיב, והיה מבקר תכופות בלבוב והשפיע על חברי המשכילים, יצא רוגזם של הקנאים. הם הכריזו עליו שיצא לתרבות רעה בעמדו ביחסי־ידידות עם "חכם" של הקראים. רנ״ק יצא ב״כתב התנצלות" שבו שם לאל את האשמות מתנגדיו מ״כת המתחסדים", שבעצמם היו מן הנרדפים ו״אחרי שהגיעו לכח גבה לבם עד להשחית, והרחמן יצילנו מן הנרדף ששב להיות רודף". אך מעטים היו בעלי כח מוסרי כרנ״ק, ורבים מן המשכילים הושפעו ברדיפות החרדים, חזרו בתשובה ושבו לחוגי החסידים, שהשמחה היתה שרויה במעונם: אברכי החסידים שמחו, ספרו מעשיות מפליאות, שתו "תיקון", רקדו וזמרו, מפני ש״הרבי צוה להיות שמח". המשכילים שלא יכלו לעמוד בנסיון, חזרו והתקשרו עם ההמונים החסידים. ואפילו אחד מקרוביו הנאמנים של שי״ר, יעקב שמואל ביק, עזב את ההשכלה והצהיר על אהדתו ל״מתחסדים", ודיבר ביראת־הכבוד על הצדיקים והחסידים. ביק החליט ש״אהבת ישראל" קודמת להשכלה, ומוטב להתחבר לחסידים באמונתם הנלהבת