205 ד״ר ג. מ. גלכר 206 המרחצאות, תרומות של חוכרי מכדהבש ר ותרומות יחידים. בשמירת הסדר ברובע היהודי עסקו 10 מפקחי־ משטרה (פאליציי־רעוויזארען): 5 נוצרים ו־5 יהודים. לפי דו״ח הנהלת המשטרה בלבוב מילאו המפקחים היהודים "שרותים מועילים ומצליחים לא רק בעניני היהודים אלא גם בענינים אחרים׳", ולפיכך העלו את משכורתם בשנת 1824 מסכום 200 פל׳ עד 300 פל׳ לשנה 11 ב). אחד המפעלים המיוחדים של הקהלה היה ענין אוסף הכספים למען ארץ־ישראל. השלטונות השגיחו בקפדנות על הוצאת כספים לארץ־ישראל והכריחו את פרנסי לבוב ואת רבה ר׳ יעקב אורנשטיין למסור להם דו״ח מפורט על כל משלוח של כספים אלה. במאי 1818 הגישו פרנסי־הקהלה תלונה נגד הפרנס בר חיים מודלינגר, הידוע בפעולתו כמנהל פנקס רישום האוכלוסין, שאסף בספים למען יהודי ארץ־ישראל 12). אכן, לא ידוע מה עשו השלטונות בענין תלונה זו, אולם בהמשך החקירה נתברר שאת הכספים אסף אחד קוליקובר, שהשתמש בטופסי קבלות חתומות בידי הרב ר׳ יעקב משולם אורנשטיין ובר־חיים מודלינגר, מזכיר קהלת לבוב. לפי ההודעה שמסר אברהם כהנא לשלטונות, שידל מודלינגר אותו ועוד שלשה יהודים שיעלו לארץ־ישראל, ושיאספו כספים לשם זה. כן הגיעה מסירה בעילוכדשם על ב״ח מודלינגר והרב ר׳ יעקב משולם אורנשטיין שהם עוסקים באיסוף כספים למען ארץ־ישראל, אך החקירה בוטלה מחוסר הוכחות.
ההרכב הכלכלי של יהודי לבוב נשאר ללא שינויים ניכרים: בעיר לא נעלמו החנוונים והירוכלים שפעלו ביחוד בימי הירידים ("קונטרקטים"), שהתקימו בכל שנה בחדשי מאי ואוקטובר. קיום הירידים נמשך עד שהוקמה מסילת־הברזל והתחבורה עם המערב. מפקד שנת 1820 מכיל פרטים מענינים על יהודי לבוב, תעסוקתם ומקצועותיהם. מספר כל תושבי העיר היה 45.162, מהם 17.931 (38,7%) יהודים. בין 2140 העוסקים במסחר ותעשיה היו 1308 נוצרים, 832 יהודים. אחוז היהודים במסחר היה 55,2% ובמלאכות 24,5%. בין 262 סוחרים היו 200 יהודים ובין 290 חנונים היו 265 יהודים. במספר 381 מוזגים בעלי־מסעדות ובתי־קפה היו 58 יהודים 12 א). ע״י המסעדות היו גם בתי־מלון ואכסניות פשוטות, בהם התאכסנו אצילים בלתי־אמידים וסוחרים יהודים, שבאו לבובה לעונת "החוזים" (הקונטרקטים) בחדשי החרף. במקצועות היהודים יש לציין גם שכירים, משרתים, עגלונים וסבלים שהיו ידועים בזריזותם ובישרם 12 ב). לייזר צוקר ויצחק הלפרן היו ידועים כקבלני־עגלונות בקו לבוב—אולמיץ—וינה.
מ בין 745 בעלי־המלאכה היהודים נמנו 249 חייטים, 22 זגגים׳ 51 נחתומים, 133 פרוונים, 34 צורפים, 28 שזרים, 19 כורכים, 9 נגרים, 9 עושי־ חגורות, 8 יוצקי־נרות, 1 שען, 28 צורפים (יוווילי־ ערע), 7 מבשלי־תמד, 3 אורגים, 13 סיידים, 3 נפחים, 3 מעבדי צמר־גפן, 8 רפדים, 5 יוצקי־שעוה, 1 מדפיס, 3 עושי־לבנים, 1 פוזמקן, 2 לוטשי־מראות, 3 כובענים, 2 חרטים, 1 סנדלר, 99 עסקו בשאר מלאכות, כגון: קצבים, מבשלי יין־שרף, סבנים, חרשי־נחושת, גלפים, חרשי־עצים, צבעים, בורסקאים, מבשלי בירה, ספרים 13 ). בידי היהודים היה מרוכז המסחר הסיטונאי בין וינה ורוסיה. מספר סיטונאים יהודים מלביב מופיעים בירידי לייפציג. אולם לאט־לאט דוחקים יהודי ברודי את רגלם ובמשך שנים הם מייצגים את גליציה בירידים. בשנת 1829, למשל. השתתפו ביריד לייפציג 226 סוחרים מגליציה, וכולם יהודים מברודי. בין הסיטונאים היה ידוע משה פי־נקס, שריכז בידו את מרבית סחר־העצים במזרח גליציה והובילם ברפסודות על הויסלה לדנציג. סוחרי־עצים יהודים מלבוב החזיקו מחסנים גדולים ביוזפוב וקריסטינופול והם היו מספקים סחורתם למשה פינקס, יוסף מנדל מקרקאו ויצחק הירש מברודי 13 א). יוסף מיזם ניהל מסחר סיטוני של שעוה, וגבריאל רייצס — של פרוות.
מספר יהודים התעסק בעמילות והחזקת מחסני־ סחורות. כבעלי־חנויות גדולים היו ידועים צדוק בלבן וגעצל, שסיפקו סחורות־אופנה לאצילים פולניים מגליציה ופולין. היו גם ספקי־צבא יהודים, בהם ידוע יצחק־זאב רפפורט, סיטונאי טבק, תבואות ומלח. השלטונות העריכו את פעולתו המשקית ותמכו בו כאשר חיים האיניש, מלבוב, הלשין עליו והוכיחו שהטענות נגדו אינן נכונות וכי הסוחרים היהודים מלבוב מביאים תועלת למדינה 13 ב) כספקים, סיטונאים וחרשתנים. באותה תקופה השתתפו כמה מיהודי לבוב בפיתוח התעשיה והקימו סדנאות ואת בתי־החרושת הראשונים, ביניהם בתי־חרושת לליקרים של ליב מימלס ופישל דובס, באצ'לס ומרגליות. בית־בישול־ בירה של ברונר מלבוב. גם טחנות־קמח גדולות ניסדו על ידי יהודים.