289 ד״ר נ. מ. גלבר 290 השאלות המדיניות בגליציה ובעיית היהודים בכלל. המדינאים שדגלו בעקרונות 1848, כגון: סמולקא, זיאמיאלקובסקי היו בעד האמנסיפציה של היהודים, כמובן — לשם התבוללותם וחיזוק העם הפולני. האצילים הקונסרבטיביים מפודוליה (פאדאלאצי) היו נגד האמנסיפציה. גם הרותנים נקטו עמדה אנטי־ יהודית, מתוך חשש שעניין שווי־הזכויות יגביר את כח הפולנים והיהודים יתפסו עמדות־מפתח בכלכלה של גליציה. באותם הימים התעורר מאבק אנטי־יהודי בוארשה וגם העיתונות הפולנית בגליציה וסופרים דמוקרטיים, כמו ההיסטוריון הנריק שמיט 46) נקטו עמדה נגד האמנסיפציה היהודית. בויכוח בלבוב השתתף מצד היהודים מאיר מינץ, שפרסם חוברת בשפה הגרמנית: 1) 1111 1 >ם 11 :)ו 601 מ • £1161 • £61 קבת £36 61 ^ 1,616 ' 1 .(1860 < 9 ־ 61 נ 1 ת 861 ) . ,, 96 ^• £1 מ 16 ^ 1 ^ ן 116 ) בה יצא נגד הנריק שמיט והפולנים שהתנגדו למתן שיווי־זכויות ליהודים. למאיר מינץ, שאחרי הרעלת הרב אברהם כהן, הסתייג מן האדוקים היתה השפעה מכריעה בקרב האינטליגנציה היהודית. יהדות גליציה נכנסה אז לתקופת מלחמה קשה: החסידים והאדוקים ראו באמנסיפציה סכנה לקיום היהדות ויצאו נגד כל נסיון לשנות את אורח־החייט של המוני ישראל ע״י בתי־ספר ושינויים במבנה הקהלות. הרביים ומנהיגי האדוקים התנגדו להקמת בתי־הספר לרבנים. טובי האינטליגנציה היהודית בלבוב יסדו אז את "חברת שוחרי תושיה הטוב והישר" ובשם גרמני . ,, 61 £ ^ 65611191 ^ 1 ) 110 11319 ) 811 • £361 6111 ־ 7 61 \ > >
שמטרתה להפיץ השכלה, לעורר את חבריה להתעניין במאורעות הציבור היהודי ולטפח חיים חברתיים. במעונה, ברחוב סיקסטובסקא 21 47) שהיה מעין "קאסינו יהודי" התאספו רופאים, עורכי־דין ומשכילים לשם הרצאות, שיחות וויכוחים. האגודה י^א הבליטה נטיות של פולוניזציה ולפיכך ראו בה הפולנים מכשיר של גרמניזציה בין יהודי גליציה. האמיגרציה הפולנית בפריז פנתה גם אל "הפולנים־היהודים" בקריאה להלחם באגודה ולהחרימה כמוסד אנטי־־פולני. בראש האגודה עמדו ד״ר יאן פריד, ד״ר הנריק גוטליב, ד״ר פילים מאנש וד״ר בראון ובהשפעתם נעשתה מרכז תרבותי. על חבריה ומרציה נמנו הסופר־ המשורר ד״ר הנריק גוטליב 48), המשורר העברי יעקב־צבי שפרלינג 49), אברהם קרוכמאל (בנו של רנ״ק), מרק דובס, ד״ד אתרוגר, הרב ברנהרד לונשטיין, דוד רפפורט 50), שמואל מודלינגר 51). האגודה השתתפה בפעילות בבירור הבעיות שעמדו על סדר היום של קהלת לבוב והוציאה לאור חוברת מיוחדת על שאלת מסי־הקהלה (די בעשטייע־ רונגס־פראגע דער איזראעליטישן קולטוס־געמיינדע אין לעמבערג, 1863, 31 עמ׳). היא התנגדה להנהגת מס־כולל והציעה לגבות במקומו מס בשר־כשר, 2 גולדין לכל שור, שיכניס 12.000 גולדין לשנה (לעומת 8.000 גולדן). הם הציעו לבחור ועדת־הערכה של 5 חברים, שיעריכו את חייבי־המסים לפי דו״ח ועדות של נאמנים לפי איזורים. לפי הצעתם, על הקהלה לפרסם בכל שנת־תקציב דו״ח על הכנסות והוצאות.
גם בתוך האינטליגנציה היו חילוקי־דעות בנוגע לעמדה כלפי הבעיות המדיניות של גליציה. בניגוד ליהודים הנאורים בקרקא ומנהיגיהם ד״ר אטינגר, הנריק מרקוספלד אברהם גומפלוביץ, שתמכו בפולנים, היתד. רוב האינטליגנציה היהודית בלבוב אוהדת את שיטת־הריכוז האוסטרית ותמכו ב״מפלגת התחוקה" (פערפאסונגס־פארטיי). ורק מעוט, ומרק דובס בראש. תמך בפולנים. בשאלות יהודיות עמדה האינטליגנציה כולה במאבק קשה עם האדוקים וכל שאיפתם היתה להשאר בשלטון הקהילה ולהגשים את תכניותיהם בשטח החינוך והתרבות. גם הנאורים לא היו נלהבים מן התכנית להקים בית־ספר לרבנים לפי תכנית הממשלה, מפני שראו בו מוסד אורתודוקסי, ושאיפתם היתה לבית־מדרש לרבנים, לפי דוגמת ברסלוי. מעמד הנאורים הוחלש בגלל המאבק עם האדוקים במידה כזו, שבבחירות אל ועד־הקהלה — במאי 1862 — נבחרו גם נציגי האדוקים והמתונים. נבחרו ד״ר מקס לאנדסברגר, מאיר ירחמיאל מיזם, מאיר מינץ, ש. כהן, שלמה קלדמן, רחמיאל אורנשטיין, ד״ר יהושע הניגסמן ומרק דובס 52־•). כיושב־ראש הקהלה של ועד־ הקהלה נבחר מאיר־ירחמיאל מיזם.
על יסוד תחוקת 26 בפברואר 1861, שקבעה מחדש "מועצות ארציות" (סיימים) עם סמכות בענינים הארציים הוכרז על בחירות לסיים הגליצאי, שכנוסו נקבע ל־15 באפריל 1861. אולם מן היהודים נשללה זכוו־דהבחירה. נציגי קהלת לבוב, שהיתה עוד בידי הנאורים, נדהמו וכנסו מיד את באי־כח הקהילות בגליציה המזרחית להתיעצות. לפי החלטות הכינוס יצאה משלחת לוינה למו״מ עם הממשלה, בניגוד לקהלת־קרקא שבאי־כחה הצטרפו אל משלחת־הפולנים. המשלחת היהודית הצליחה בהשתדלותה אצל שמרלינג