317 ד״ר נ. מ. גלכר 318 החלטת כינוס־הקהלוֹת בענין בית־מדרש לרבנים הזעיקה את מחנה־האדוקים. ב־17 ביולי (י״ז בתמוז) 1878 התאסף בלבוב, בראשות הרב ר׳ צבי־הירש אורנשטיין, כינוס־רבנים, שהחליט לעכב בכל האמצעים את הגשמת בית־המדרש לרבנים. בדעת כינוס־הרבנים היה גם לדרוש שיהודים לא יפנו אל עורכי־דין ורופאים יהודים כדי שלא "יפלו לידי מתקני הדת". הרב ר׳ שמעון שרייבר מקרקא נבחר לבא־כוח הכינוס, ובעזרת יצחק דייטש מוינה ק־יוו להצלי בהשתדליתם בחוגי־ הממשלה בוינה. הרב ד׳ שמעון שרייבר, הרב רצ״ה אורנשטיין והרבי מבלזה הוציאו כרוז אל כל הקהלות, בו קבעו שהחלטת כינוס־הקהלוֹת מזיקה ומסוכנת יותר מכל הרדיפות וגזירות־השמד בספרד. בזה התחולל בגליציה, בענין בית־המדרש לרבנים, ה״קולטורקאמפף" שהתנהל מצד האדוקים בקיצוניות ובריתחה יוצאת מן הכלל.
האדוקים הקימו ארגון בשם "מחזיקי הדת" והוציאו עתון ליטוגרפי באידית, "דאס רואהרע יודענ־ טום", בו פרסמו מאמרי־הסתה נגד "שומר ישראל". אחרי כן הוציאו שבועון בשם "מחזיקי הדת" בעברית. בפברואר—מרס 1879 התקיימו בחירות אל ועד־הקהלה בשלוש קוריות, אך בלי מלחמת מפלגות, מפני שהושג הסכם בין הנאורים והאדוקים ונבחרו: מאיר ירחמיאל מיזם כנשיא, מאנשי ״שומר ישראל״ — לאזארוס, ד״ר שמעון שאף, ד״ר פיליפ מאנש, ד״ר ה. גוטליב, ד״ר אמיל ביק, יעקב שטרוה, שלמה בובר, ד״ר פיליפ צוקר; מן האדוקים יעקב יוטעם, הרב ר׳ יצחק אהרן אטינגר, שמואל שנבלום, יעקב דישה. כממלאי־מקום נבחרו: ש. לנדא, מאיר באך, הרוקח ד״ר זיגמונט רוקר, — כולם מועמדי "שומר ישראל". בה בשנה — 1879 — התקיימו גם בחירות לפרלמנט בוינה. בין היהודים בא הפעם לידי ביטוי הכיוון למען פולין. רוב המנהיגים ב״שומר ישראל" עם ד״ר אמיל ביק בראש, "נקט עמדה שמבחינת האינטרסים היהודיים מוטב להצטרף לפולנים". הפולנים העדיפו גם הם לצרף מועמדים יהודיים לרשימתם, כדי למנוע יצירת הסכם יהודי—רותני, דוגמת הסכם 1873, שהחליש את רשימות הפולנים בגליציה המזרחית. ועד הבחירות המרכזי של הפולנים בגליציה המזרחית הציע ליהודים 4 מקומות בועד מתוך 16 פולנים 14 ). אחרי משא־ומתן הוסכם, שהיהודים יקבלו 4 צירים, אולם עליהם להצטרף לסיעה הפולנית בפרלמנט ("קולו פולסקיה").
החל משנת 1879 עמדה מדיניות היהודים בסימן של האורינטציה הפולנית ; הכיוון של ריכוז־השלטון עבר ובטל , ומנהיגיו הצטרפו לכיוון הפולני לחלוטין . בחוג הממשלה נדונה בעית הקהלות . הממשלה היתד . מעונינת להביא הסדר בקהלות ע״י ניסוח תקנון מוסמך , שיחייב את הקהלות באוסטריה כולה . היזמה לכך יצאה מן הסיים הגליצאי בשנת 1876 , שדרש להכדיר את הקהלה היהודית ברוח הסעיף /\ x של חוקי היסוד 10 ) . ענין הסדר הקהלות על יסוד תקנון חוקי העסיק גם את הציבור היהודי .
בבקש רלבעית הרבנים והקהילות נעשה בשנת 1881, לפי יזמתו של שר־ההשכלה והדתות בארון קונראד פון אייברספלד, משאל (אנקיטה), בו השתתפו רבנים, מתקדמים ונציגי־הקהילות של מדינות אוסטריה. מגליציה השתתפו: נתן קאליר והרב ר׳ שמעון שרייבר, שבקש להעביר החלטה לבטל את דרישת תעודת־ השכלה מרבנים, ולהעניק להם הזכות להוציא מתוך הקהל אנשים בלתי־דתיים. דרישותיו לא מצאו כל הד, ואז החליט להזעיק את הקהילות בגליציה לפעולה ברוח הצעותיו. ב־15 בפברואר 1882 כינס בלבוב אספת רבנים מגליציה ובוקובינה, בה השתתפו גם מספר נציגים של קהילות קטנות. הרב ר׳ שמעון שרייבר, חניך האורתודוקסיה ההונגרית, הציע תקנון־ קהלה שבסעיפים 2, 41, 58, 78 נקבע בו שהקהילות רשאיות להוציא מתוכן יהודים שאינם מתנהגים לפי "השולחן־ערוך". להחלטות הקהלה שהן בנגוד ,.לשולחן־ ערוך" א■ן שום תוקף. כוונתו האמיתית היתה לתת לרבנים שלטון מוחלט על הקהלות. כל התקנון היה מכוון להוצאת המתקדמים מתוך הקהלות. לעיניו היתה דוגמת הונגריה, בה נתפלגו הקהילות האחידות אחרי "ק־נגרס־הקהילות" (14 דצמבר 1868 — 24 פברואר 1869) לשלוש קהילות נפרדות. הקהילות בגליציה התנגדו למעשיו של ר׳ שמעון שרייבר ושלחו מברקי־ מחאה לקהלת לבוב וקהילות רבות דרשו מרבניהן לעזוב את האספה. בערים התקיימו גם אספות־מחאה נגד הצעותיו. אספת הרבנים שרבים ממשתתפיה עזבוה עוד לפני סיומה החליט בחיוב על הצעת־התקנון ז1). הרב ר׳ שמעון שרייבר שהיה ציר בפרלמנט הגיש את הצעת־התקנון למיניסטר־הדתות. אולם 51 קהילות החשובות בגליציה הגישו לממשלה ערעורים חריפים על הצעת־התקנון. במרס 1883 נפטר הרב ר׳ שמעון שרייבר ובמותו בוטלה גם הצעתו. אולם משרד־הדתות־