327 תולדות יהודי לגוב 328 וסדורי היו מותאמים לדרישות הרפואה החדישה , לרשות הקהלה היהודית . בשנת 1902 נפתח גם בית־היתומים החדש , שהוקם ע״י ד״ר שמעון שאף ואשתו , לזכר בתם אוטיליה , שנקטפה בגיל צעיר . הקהלה הקימה גם בנין חדש לבית־חשוכי־מרפא . אחרי שהופיע חוק־הקהלות של 21 במרס 1890 היתה שאלת ארגון הרבנות דחופה ביותר . ההל משנת 1870 דנה הקהלה בשאלת השתלבות משרת המטיף ב״היכל הנאורים " עם הרבנית . בגלל המאבק הקשה עם האדוקים בעגין תקנון־הקהלות והקמת בית־המדרש לרבנים , לא היתה אפשרות לפתור שאלה זו . בשנת 1891 . כשנתמנה ד״ר יחזקאל קארו , הובטח לו שבהגיעו תורו למגוי־קבע , בשנת 1895 , יסודר גם ענין רבנותו . אולם בכל נסיון של מו״מ עם האדוקים התנגדו למינוי המטיף לרב־הקהלה . ד״ר דוד שרייבר עם אישור חוק־הקהלות החדש , רצה ועד־הקהלה להעביר את המינוי אפילו נגד דעת האדוקים . מפני שהתקנון הכיל סעיף מיוחד על החזקת 2 רבנים בלבוב . אחרי שהנציבות אישרה ב־ 23 בדצמבר 1897 את תקנון־הקהלה בלבוב נתנה הזדמנות לכך .
בשנת 1898 התקיימו בחירות אל הקהלה לפי התקנון. נבחרו 27 פרנסים, מתוכם נבחרה הנהלה של 7 חברים ומועצה של 20 חברים. להנהלת הקהלה נבחרו: ד״ר אמיל ביק, נשיא י ד״ר שמעון שאף, סגן־הנשיא ! שלמה בובר, ר״ד יוסף צ׳שר, ד״ר היינריך גוטליב, ג׳מם לנדא, ומהנדס אמיל פון־מיזס, אל המועצה: יעקב בייזר, ד״ר שלמה בונד, ד״ר יעקב דיאמאנד, יעקב דישה, מנדיל פייגנבאום, ד״ר יילהלם הולצר, אליהו השלם, שמואל די־הורוויץ, ד״ר יעקב הוריויץ, מוריץ יונאש, דיר. מוריץ לאזארוס, ד״ר יעקב מאהל, דוד מאשלר, פיליפ נתנזון. שמואל נבנצאהל, לייב רוזנפלד, וילהלם סקלר, מוריץ זילברשטיין, יעקב שטרוה, משה דוד ויין. אחד התפקידים הראשוניים של ועד־הקהלה החדש היה הסדר ענין הרבנות. לפי סעיף 30 של התקנון שהוצע לאישור, נקבע הרכב הרבנות בלבוב שיהיו בה לכל הפחות שני רבני ■ הקהלה שווי־זכויות, בתור רבנים בשטח קהלת לבוב כלו: רב אחד אדוק ורב אחד מתקדם, שעליו מוטל, מלבד תפקידו כרב ומטיף, גם הפיקוח על לימודי־הדת בכל בתי־הספר הציבוריים. מלבד שני הרבנים צריכה הקהלה להחזיק רב בית־הכנסת ובית־דין של רבנים. על יסוד הסעיף הנ״ל ניתנה אפשרות למנות את ד״ר קארו לרב־הקהלה. לפי הסעיף 34 של התקנון נבחרו מבין חברי ״היכל הנאורים״ 30 בוררים ו־9 סגנים, אשר יחד עם חברי מועצת־הקהלה בחרו (39 קולות נגד 15) בד״ר קארו ב־25 במאי 1898 בתור רב־הקהלה.
אעפ״י שבחירתו היתד■ בהתאם לכללי התקנון, הגישו האדוקים לעירי ה כתב־ערעור בחתימות מנהיגיהם: פייבוש אבנר, נחום בורשטין, מנדיל מרגושס, לייזר גוטווירט, אברהם יהודה אלטר. הירש בראזד (הנקרא הרשל ה צאר) ויעקב אוקין. העיריה לא הגיבה על הערעור אלא העבירתו לידי הנציבות. ב־11 ביוני 1898 הושבעו ד״ר קארו כרב הקהילה יחד עם הרב ר׳ יצחק שמלקיס ואלכסנדר הלפרן, ע״י נשיא הקהילה ד״ר אמיל ביק. ב־20 בפברואר 1899 דחתה הנציבות את ערעור האדוקים ואישרה את המנוי. על הפרק עמדה גם שאלת לימודי־הדת בבתי־הספר העממיים והתיכוניים. לפי החוק של שנת 1889 נקבעו משרות למורי־דת בבתי־הספר העממיים והאזרחיים. בגלל המחסור במורי־דת בעלי הכשרה פדגוגית, ניתנו השיעורים ע״י מורים כלליים שהיו בוגרי~0מ!1ריון. המצב היה דומה גם בכתי־הספר התיכוניים. בכתות הגבוהות בגמנסיות לימד משנת 1883 ד״ר יוסף קובק25) ובכתות הנמוכות בגמנסיה הרביעית — יעקב קליין, מי־שהיה עורך ה״איזראעליט״ משנת 1868 עד התמנותו כמורה־דת בשנת 1883. הקהילה הטילה על ד״ר קארו, כמפקח על לימוד־ דת, לעבד תכנית של הלמודים. אחרי שד״ר קארו הגיש את תכניתו, אושרה ע״י מועצת החינוך הארצית בתקנה מ־30 באוגוסט 1895.