29 תולדות יהודי לבוב 30 אשראי. ביהוד ידועות: לנה, חנה, מרים (1483), אשתו של יורדן (1483—1487) שהיתה מנהלת את עסקיה הכספיים עפ״י רוב עם ארמנים. כבנקאית ידועה גרשונובה, אשתו של טוביה שנהרג ע״י הנוצרי קשישטוף קולר. בימי מלכותו של יאגיללו, אחרי איחוד פולין וליטא, יצאו יהודים רבים כלבו ב לליטא, בשנת 1388 נתן אחיו, ויטולד הנסיך הגדול בליטא, ליהודי בריסק וטרוקי תקנון, שהוא העתק מלה במלה מן התקנון, שקאזימיר הגדול העניק ליהודי לבוב מ1 ז 611111 ג 931 13613 > 11 [ 3 96 ז 11 נ 1 ג ם 1,3 . בתקופה זו מרחיבים היהודים הלבוביים את בית העלמין 20) ומחזקים את יסודות קהלתם. בניגוד לאי־ הסבילות לגבי היהודים, שהשתררה אז בפולין היתה בלבוב אוירה סבילה והיהודים לא סבלו הפליות ורדיפות דתיות. אולם, המצב נשתנה בהשפעת הכנסיה הקתולית וגם עקב קנאת הסוחרים הנוצריים, ברובם גרמנים, שראו בעין רעה את ריכוז המסחר הסיטוני והקמעוני בידי היהודים.

בשנת 1412 החליט המועצת העיריה 21 ) החלטה אנטי־יהודית, לפי הנאסר על מבשלי־תמד לקנות תמד תוסס מידי היהודים ן העובֵר על האיסור היה צריך לשלם קנס בסך 60 גרוש בעד כל חבית. אולם ההסתה האנטי־יהודית טרם התגברה במדה כזו, שהיתה יכולה לגרום להרעת מצבם של יהודי לבוב וטרם הורגשה אותה האוירה האנטי־יהודית שביתרה חלקי פולין. יורשו של ולדיסל ב יאגילו, בנו הצעיר ולדיסל ב השלישי וארננצי ק (1434 — 1444) אישר בשנת 1435 את זכויות המסחר של לבוב ואסר על האצילים לגבות באחוזותיהם מסוחרי לבוב, בלי הבדל דת ולאומיות, תשלומי־מכס, מסי־דרכים או מס־גשרים. גם המדיניות האנטי־יהודית שיורשו ואחיו קאזימיר ז זד־ע ו יאגילונצי ק (1444 — 1492) הוכר ח לנקוט בה תחת הלחץ של הכנסיה הקתולית, שהזמינה את הנזיר הקנאי קאפיסטרנו והסיתה את ההמונים נגד היהודים כדוגמת ערי גרמניה בתקופה זו, — לא פגעה ביהודי לבוב. הקארדינל זביגניב אולשניצקי, בידעו שהמלך זקוק במלחמתו במיסדר הצלבנים הגרמנים, לעזרת הכמורה, הכריח את המלך לבטל בתקנון נישאבה 22 ) (נובמבר 1454), שבו הסכים לשיתוף חשוב של האצילים בשלטון, את הזכויות שאישר ליהודי פולין הגדולה ב־13 באוגוסט 1453 וב־24 באוגוסט 1453 ליהודי פולין הקטנה 23 ) .

אכן, בשנת 1455, במות אולשניצקי, ניתן ליהודים חלק הזכויות בחזרה. בגלל היהודים פרץ אז סכסוך בין הסטרוסטה של פרבר קרקובסקי ולבין מועצת־העיר. בעלי־המלאכה בפרבר שלמו את מסיהם רק לאוצר המלך. בעלי־המלאכה הנוצרים בעיר ראו בהם מתחרים קשים ודרשו מהעיר להגביל את מספרם. בשנת 1458 הביא הסטרוסטה הראשי של רייסין, אגדרזי י אודרבאש ("זע ספראווי"), לידי הסכם, שנתקבל גם על ידי המועצה, לפיו הותר להתגורר בתחומי השיפוט של הארמון רק למספר בעלי־מלאכה יהודים: חייט אחד, 2 נפחים, 2 סנדלרים, פרט לסנדלרים בעלי־המלאכה העוסקים במקצועם מקודם. לשאר בעלי־המלאכה אסור היה להתקבל, שלא לגרום לנזק לאגודות בעלי־המלאכה הנוצרים. נקבע, שהסטרוסטה לא ירשה גם להביא ליהודי תחומו לעסוק בסחר ובמזיגת משקאות חריפים. לפי ההסכם הועמדו תחת השיפוט העירוני הארמנים ובני לאומים אחרים, הן בעיר והן בפרבר, פרט לאלה שהתגוררו מאז בשיפולי הארמון, וגם סוחרים זרים נוצרים או עובדי־אלילים רק יהידי הפרבר נשארו תחת שיפוט וחסות החוק המלכותי. יהודי העיר והפרבר היו רשאים להשתמש כרצונם בטחנות העיר או של הסטרוסטא, פרט למבשלי־בירה ואופים שהיו מחוייבים לטחון רק בטחנות של המלך. בהסכם זה נקבע, וזאת לרעת היהודים, שאסור לקיים את הירידים השנתיים והשבועיים בשטח הסטרוסטה.