429 צכיקארל 430 תנועת חיבת־ציון, שנתעוררה בגליציה התחילה מכה גלים וחדרה גם לחוגי החרדים. בלבוב נוסדה על ידי חרדים החברה "דורשי שלום ציון" שנקראה אח״כ "תקות ציון". התנועה הלאומית, הביאה את החרדים לשיתוף פעולה עם המתקדמים וממילא הוטבו היחסים בין חלק מן החרדים ובין המתקדמים. הסתדרות "המזרחי" שקמה מתוך שורות הציונים, ומטרתה היתה שיתוף־פעולה עם כל החוגים והמתקדמים בכלל בענינים, שאין להם אופי דתי, דחתה מפניה חלק מן החרדים, שמצאו פסול בכל קשר עם המתקדמים, וגרמה ליצירת,אגודת ישראל׳ ;בפולין הקונגרסאית נקראה האגודה "שלומי אמוני ישראל"), שפעלה גם בלבוב. אבל "אגודת ישראל" לא כללה את כל החרדים, שלא שיתפו פעולה עם הציונים בלבוב. הנשארים מחת למסגרת "אגודת ישראל" היו בעיקר חסידי־בלז, שהתרכזו ב״חדשים". היתה קיימת בעיר גם חברה "אחדות ישראל". בשנות העשרים ישבו בועד־הקהלה הממונה, גם מתבוללים, ציונים וגם נציגי "המזרחי" ו״אגודת ישראל". בו בזמן נוסדה חברת "מחזיקי לימוד" בה ניתנו שיעורי־עדב בעניני היהדות. ב. המתקדמים 1.
בשנות השלושים של המאה הי״ט עורר יוסף פרל מטרנופול אנשי אינטליגנציה בלבוב לחקות בעירם את פעולותיו בטרנופול בשטח החינוך ושיפור החיים הדתיים. ברם, הרעיון לא הגיע לשלב מעשי אלא בשנת 1840, שאז גמרו אומר שני עורכי־דין, ד״ר עמנואל בלומנפלד וד״ר ליאון קולישר לפעול לבניית בית־תפילה בלבוב בשביל המתקדמים. הם פנו אל ד״ר יעקב רפפורט*) בבקשה, שישתף עמם פעולה בהוצאת רעיונם אל הפועל ויחתום יחד אתם על ההזמנות לישיבה, כדי להיוועץ בדבר המפעל. ד״ר רפפורט נענה לבקשתם וב־4 באוקטובר 1840 התקיימה הישיבה בבית ד״ר עמנואל בלומנפלד. בין המוזמנים נכחו: ד״ר מוריץ רפפורט, משורר גרמני, קרובו של שי״ר; ד״ר נאטקים, בנו של ר׳ בנימין צבי הירש נאטקיס מחבורת המשכילים, שהרב ר׳ יעקב־משולם
לא ניתן לו לרדת אל החוף בארץ, למרות מאמצים שנעשו מצד הישוב הישן לקבלת רשיון־כניסה בשבילו והוא נאלץ לחזור. כשנודע הדבר בגליציה, טלגרפו לו שיפליג לאמריקה. בשנה 1893 חזר לגליציה והיה רב בליזנסק. כשנתעוררה שאלת הרבנות ב״פורשטאט" בלבוב, העמידה קבוצת חרדים את מועמדותו נגד המועמד הרב ר׳ ליב ברוידא אולם ר׳ ליב נבחר בתור רב. קבוצת החרדים מינתה את ר׳ משה רפפורט בניגוד לחוק כרב בית־הכנסת "חדשים שול של רי״ל גלאנצר" והוא נשאר בכהונתו עד פטירתו בשנת 1911, למרות מהאות הקהלה והשלטונות שלא הכירו בו. תלמידו היה ר׳ מאיר שפירא, ראש מתיבתא של "ישיבת חכמי לובלין". *) ראה מאמרו של ד״ר נ. מ. גלבר "תולדות היהודים בלבוב", פרק ט״ו. אורנשטיין החרימם ד״ר מקסימיליאן לנדסברגר, שהיה אח״כ ציר בסיים הגליצאי; חתנו ד״ר י. רפפורט; ד״ר אוסוולד מנקס; קלר; ד״ר אדם ברח־רפפורט; השתתפו באספה גם מאיר־ירחמיאל מיזם וחתנו שמואל קלרמן וגיסו מאיר מינץ ואחרים. בישיבה עמדו על סדר היום שאלות אלו: א) האם יש לבנות בית־תפלה למתקדמים? ב) מאין לקחת את האמצעים הכספיים? ג) היש להגביל את המגבית ולנהלה רק בלבוב? ד) סדרי בית־התפלה החדש, הפולחן וכד׳/ ה) בחירת הועדה.
כל הנאספים הסכימו ליסד בית־תפילה גרמני־ יהודי. אבל עמדה השאלה, אם לגשת מיד לבניית אולם גדול, לעריכת מקהלה וקביעת חזן ומטיף, או להסתפק בשכירת אולם ולפעול בממדים צנועים. לבסוף הוחלט להתחיל בבניית "טמפל" (היכל) מתאים לקהלה היהודית בלבוב. נבחרה ועדה, בהרכב ד״ר יעקב רפפורט, אפשטין, קולישר, בלומנפלד, דיבס ורוזנשטיין. כגזבר נבחר מנדל שור, כמזכיר ד״ר גרינברג, כמפקח נתן קולישר וכמנהל מאיר בטשלס (לאחר שנים התנצ"ר ושינה שמו לבאצבסקי). באותה ישיבה התחייבו הנוכחים להשתתף במפעל אוסף הכספים בסכום 1800 זהובים (גולדן). מסכום זה תרמו פישל דובס ובניו מאתים זהוב. בהתיעצות דנו בסדר־ התפילה, אך החליטו לשאול בעצתם של המטיף מנהיימר בוינה וד״ר זאכס בפראג. נקבע גם תקציב שנתי של 1800 זהוב. אחרי הישיבה החלו באוסף כספים, וכשהשיגו 4000 זהובים, החליטו לבחור בועדת־בנין ולחנוך את