441 צביקהארל 442 מרצה להיסטוריה כללית באוניברסיטת וינה ונתמנה כפרופיסור באוניברסיטת ברסלוי. ד״ר יחזקאל קארל התחנך בגימנסיה בבידגושץ, למד בסמינריון לרבנים בברסלוי ובאוניברסיטה — פילוסופיה ומדעי המזרח. קיבל תואר ד״ר בהיידלברג, היה מורה בלודז׳ ורב בקהילות טשיבומב המאוחדות ובארפורט. השתתף ב״יידישע ס ליטעראטורבלאט" של רהמ ר בהאמבורג ופרסם מחקרים במדעי היהדות • ב־1882 נתמנה לרב ולמורה־דת בפילזן, וב־1891 עבר ללבוב. בהצעתו בכתב ציין, שהוא יודע פולנית, ושהיה מטיף בלידז, אבל השפה אינה שגורה בפיו, לפי שכיהן עשרים שנה בקהילות שבגרמניה. אך היא מקוה לחדש את ידיעותיו בפולנית ויהא ביכלתו להשמיע דרשות ונאומים גם בשפה זו. הודעתו גרמה בתחילה שיהססו במינויו, אך למרות זאת נתקבלה מועמדותו. גרמה לכך, כנראה, המלצתו הנמרצת של ד״ר ילינק, הרב בוינה.
בתחילת העשור 1891 — 1900 היו בהנהלת ה״היכל" חברים אלו: בייזר, מאיר, ווהלפלד, אמיל די־מיזם, נחמיה לנדס. במקום מיזס ולנדס שהתפטרו, נכנסו כחברי־ההנהלה שלמה רוזנצווייג (לשעבר מורה בבית־ הספר), אפרים אפל וד״ר יעקב דיאמנד (עו״ד). בשנת 1894 הצטרף לחבר המנהלים נציג ועד־הקהלה עו״ד ד״ר שלמה לנדסברגר. בבחירות ב־1898 יצאו מן ההנהלה בייזר, מאיר ורוזנצוייג, ונבחרו במקומם ד״ר אדולף מנקס ויעקב רובינשטיין. בתקופת־העשור הזאת נתחדש הבנין של ד״היכל", נקבע בו עוגב (אורגל) ולמקהלות נתקבלו גם נשים. פרופ׳ ווינובסקי (נוצרי), נתקבל כמנגן על העוגב והוחלט להפעילו גם בשבת ויום־טוב. כאשר אישרו השלטונות את תקנון הקהלה החדש, נערכו בחירות וד״ר קארו נבחר כרב הקהלה. הוא נתמנה גם כחבר מועצת־העיר. במקצוע לימוד הדת עיבד ד״ר קארו תכנית בשביל בתי־הספר מכל הדרגות והוציא כריסטומטיה מקראית לבתי־הספר, "תולדות היהודים בלבוב". כמטיף־משנה ודרשן בפולנית נתמנה ד״ר שמואל גוטמן. הוא נולד ב־1864 בבית-עניים, בגיל צעיר השיאוהו הוריו, ובהיותו בן 27 שנה התגרש מאשתו ונכנס לגימנסיה בראוּץ ובלבוב ועמד בבחינות־הבגרות (1893). נסע לוינה ולמד בסמינריון לרבנים וקיבל תואר ד״ר וסמיכות לרבנות, וחזר ללבוב. כאן נתמנה כמטיף בבית־הסוהר ומנהל ומורה־דת בבית־הספר של הקהלה. בעבודתו היתה לו הזדמנות לשאת דרשות
ב״היכל "לנוער ולמתפללים. בדרשותי ביקש להשפיע על חינוך הנוער ברוח היהדות. המתבוללים התלוננו על מורי הדת והעברית בפני המועצה הארצית של בתי־הספר, שהוציאה איסור על לימוד תנ״ך במקורו ודרשה, שהמורים ישתמשו בהוראתם בתרגומו של הכומר וויאק. אז השמיע ד״ר גוטמן בדרשתו דרישה נמרצת ללמד את הנוער לקרוא בספר הספרים במקורו, שיבין את שפת הנביאים, וכי נחוץ לספר לנוער על תולדות עמו, גדולתו ותפארתו. בשנת 1905 אישר ועד־הקהלה את עמדתו של ד״ר גוטמן והוא נתמנה כמטיף בפולנית. במשך הזמן שחררוהו מהנהלת בית־ הספר ובמקומו נתמנה שמואל שלגובסקי. בתחילה שימש ד״ר גוטמן כ״רב בית־הכנסת" ובשנת 1920 קיבל תואר של "רב־הקהלה בלבוב". כממלא־מקומו בתור רב בית־הכנסת נתמנה ד״ר לוי פריינד. מלבד התפקידים של ד״ר גוטמן, כרב הקהלה נוספה לו גם הנהלת "המוסד לחינוך מורי דת־משה", הפיקוח על לימודי־הדת, בתחילה בבתי־הספר הכלליים והתיכוניים. בשנת 1903 ארגן, יחד עם פרום׳ טויבם, חוג למדעי־היהדות. במשך הזמן הצטרפו אל ה״חוג" פרום׳ אלרהנד, פרום׳ שור, א. מ. ליפשיטץ, צבי קארל, גרשום בדר, ד״ר הויזנר, ד״ר פרינד, הנדל, ד״ר ברוידה, ד״ר בלבן, ד״ר שמואל רפפור ט וד״ר גולד- שטיין. בשנת 1905 נוסדה "אגודת מורי־הדת", שהוציאה לאור את הבטאון "האור". ד״ר גוטמן הוזמן לנהל בו את המדור ההומילטי.
בשנות 4 — 1901 נכנסו לחבר־המנהלים של ההיכל ד״ר מקסימיליאן פריד ויונה אהרליך. בשנות 7 — 1904 נבחר יעקב רוכמיס במקום מוריץ ווהלפלד. ובשנות 10 — 1907 יצאו מן ההנהלה ד״ר דיאמנד, שנבחר לועד־הקהלה וד״ר פריד; ונכנסו אליו חרמן דטנר, ויקטור מנדרחוביטש וליאון השלים. במקום ד״ר מנקס שנבחר לועד־הקהלה נבחר אח״כ ד״ר וססר כראש ההנהלה ובתפקידו זה שימש בתקופת מלחמת העולם הראשונה ואחריה. במשך הזמן נעשה ה״היכל״ צר מהכיל את כל אנשי האינטליגנציה, ששאפו להתפלל בו, בעיקר בימים הנוראים, עד שהיה צורך לערוך תפילות באולם ועד־הקהלה, שם עבר לפני התיבה עוזר מפקידי הקהלה ובתפקיד מטיף היה אחד ממורי-הדת. חלק מן האינ - טליגנציה התפלל בביהכנ״ס של בית־היתומים, שם עבר לפני התיבה ביין, מורה־דת, וכמטיף שימש ד״ר בלבן. משעלה הרעיון לבנות בית־כנסת חדש בשביל המתקדמים, עורר הדבר הד חז ק בצבור וראש ועד -