475 זאב זוהר 476 האדמו״ר מקומרנא, שלשלת היוחסין, בעל צורה, נהג נשיאותו ברמה ויצא לו שם ותהילה כבעל־מופת. בשבת 1914 בא הרבי מקומרנא ללבוב ונתקבל בהתלהבות בזמן ביקורו כתבו ספר־תורה לכבודו והקלויז עבר לרה׳ סלוניצ׳בא 28. בפרוץ המלחמה עבר לביתו ברחוב קאזמירזו׳בסקי 37, ואנשים ונשים צבאו על ביתו שהיה פתוח לרוחה. עם פטירתו ירש בנו יחידו את כסא האדמו״ר, ואח״כ — נכדו. הקלויז נשאר קיים עד השואה כבית־חסידים לדרי הסביבה שהתפללו בו • בין החסידים הראשונים, מיסדי הקלויז, היו: ישראל לובין פרנקפורשר (שאחרי פטירת האדמו״ר ר׳ יעקב משה עבר לפריז וניהל עדה בעצמו), מרדכי דייטשר מאנשי סודו של הרבי, ר׳ קלמן אהרנפדייז ויונה לב. יג. ,.קלויז אלסק״ נוסד בשנת 1913, ברחוב רזז׳ניצקא, בבית מגוריו של הרב ר׳ אריה ליב ברוידא. הקלויז לא הצטיין בשום דבר מיוחד, וגם חסידיו לא הרבו לבקר בו, מפני שהאדמו״ר מאוליסק התגורר כל השנים בלבוב, ובית־מדרשו היה בביתו, ברחוב לעגיונוב. החסידים באו בכל שבת לבית־ מדרשו. כאמור, רישומו של הקלויז לא היה ניכר בעיר כלל. התפללו בו אנשי הסביבה ואורחי המלון והמסעדה של שאול גרינברג, שהיו בבית סמוך, בחצר אחת. כן התפלל בו בכל יום הרב ר׳ ליב ברוידא.
גם הרבי ר׳ משה־דוד אשכנזי, נכדו של האדמו״ר ר׳ יצחק מאלסק, ריכז חלק מחסידי אלסק בבית־ מדרשו שברחו פורמאנסקא, והם לא ביקרו בקלויז. הרבי ר׳ משוד־דוד עזב את לבו בראשית מלחמת העולם הראשונה ועבר לגרוסווארדין (טרנסילבניה). יד. "קלויז באיאן". בימי מלחמת־העולם הרא- שונה, בשנת 1917, בא ללבוב כפליט־מלחמה האדמו״ר ר׳ אברהם יעקב ב״ר יצחק מבאיאן, והתישב ברחוב לגיונו 29. חסידי באיאן, ובראשם שלום וואלאך, איטשי־מאיר, אברהם־יוסף מינצר — יסדו "קלויז של חסידי באיאך ע״י דירתו של הרבי, שריכז בין מתפלליו ומבקריו חסידים לבית רוז׳ין, טשורטקוב, הוסיאטין, סדיגורא, ויזניץ, קוסוב וכו׳. בין ראשי הקלויז היה מאיר גרשאן, אחד הסוחרים הגדולים בעיר, נדבן, שביתו היה פתוח לרווחה. על־יד שולחנו ישבו תמיד כעשרים איש, כ״אורחים". בביתו היה מנין קבוע של יהודים שהתפללו אתו עד שעה מאוחרת מאד. קלויז־באיאן היה ביודוע ד לחסידים. ל״שולחנות" של הרבי באו המונים, לשמוע את תורותיו ולזמר את נגוני באיאן המפורסמים, ע״י בני משפחת גור־אריה הורנשטיין ומנגנים חסידיים אחרים. התנהגותו של הרבי מבאיאן הצטיינה בצניעות רבה. הוא התעניין בגורל כל איש שפנה אליו. ציווה על מקורביו לעסוק בצרכי־צבוּר בעיר ובמדינה. בין חסידיו הצטיינו:
חנו ך אשכנזי, שביזמת ו נוס ד אחר י המלחמ ה ופרעות ־ לבוב " "וע ד החרם " נג ד השו ק השחור, והו א שהצי ל בשעת ו א ת המונ י יהוד י לבו ב מרע ב ממש. הו א עצמ ו שימ ש כ״רב־של־חרם " בתקיפו ת רבה, הי ה חב ר הנהל ת הקהל ה ומראש י "אגוד ת ישראל", שימ ש ג ם מנה ל מרכ ז ענינ י ארץ־ישרא ל שע״ י "אגודת־ישראל " בגליציה ; ר ׳ צב י אלסטר, בנימי ן שרייבר, יודא־היר ש ויטמד, מש ה צוויק. ביחו ד הדריכ ם הרב י לעשו ת צדקה, והו א נת ן לה ם דוגמה. הרב י מבאיא ן הי ה חוב ב ארץ־ישרא ל מובהק, וא ת חסידי ו הדרי ך בכוו ן זה. שמ ח שמח ה גדול ה ע ל כ ל מ י שעל ה ארצה, ביניה ם הר ב ר ׳ שמואל ־ צבי • וייס, מפעיל י "המזרחי " בלבוב, ואברהכדיוס ף מינצר, אש ר הזמי ן אח״ כ א ת הרב י ע ל חשבונ ו לבו א ארצ ה לחנוכ ת בית ו בתל-אביב. בשנ ת 1932 ביק ר האדמו״ ר מבאיא ן באר ץ ור ׳ יוסל ה רוזנבלא ט החז ן הנעי ם זמירו ת בקבלת־פני ם שנערכ ה לו. ע ד מלחמ ת העול ם הראשונ ה הצטיינ ה לבו ב בחיי ה המסורתיי ם מלב ד המתבוללים. בתי־הכנסיו ת שימש ו ג ם "חדרים " ותלמודי־תור ה לאלפ י תינוקו ת ש ל בית ־ רבן, שקו ל התור ה ל א פס ק מפיה ם ואש ר הי ו תרי ס כנג ד ההתבוללו ת שהתחיל ה להתפש ט בצעדי־ענ ק בעי ר זו .
בתי־הכנסיות שימשו גם אכסניה ל״מתיבתות״ וישיבות בהנהלת רבניה ראשי מתיבתא, שהורו בהם את שעוריהם. וכך מתאר הגאון הב״ח את העיר לבוב: "העיר הגדולה והמפוארה, מלאה חכמים וסופרים ומשנים, שם היא מקור החכמה ומעין התבונה אבן ויסוד האמונה". והגאון מו״ה פתחיה לירא, ראש ומנהיג בק״ק לבוב, קבע: "וזאת היא שיאמרו עליה עיר כלילת יופי משוש כל הארץ, מלאה חכמים וסופרים, גדולים בתורה ובמעשים טובים, בצדקה ובגמילות חסדים, והארץ האירה מכבודם". תהיה־נא רשימת בתי־הכנסיות, שנזכרו בה ושלא נזכרו, מצבת־קודש ליהדות לבוב המעטירה וזכר־עולם לגדולי הילהמוני־העם הישרים והתמימים שמסרו נפשם על קידוש־השם,