513 514 ד״ר נ. מ. גלכר בלחץ התושבים מדלת־העם, לפנוי היהודים והחזרתם לתוך הגיטו. ב־12 בפברואר 1759 הצליחו לקבל את פקודת המלך אוגוסט 111 לגירוש היהודים מכל הרבעים הנוצריים. בשנה ההיא התקיים בלבוב הויכוח עם יעקב פראנק ובהשפעת האוירה שנוצרה ערכו ההמונים פרעות ביהודים. ה״שלאכטא", שעד כה עמדה לצד היהודים, היתה גם היא נגדם. בעית המגורים של היהודים בעיר עברה בירושה גם לשלטונות הכיבוש האוסטרי. ב־20 בנובמבר 1772 הוציא הגוברניון תקנה, שלפיה יש לפנות, החל מ־1 בדצמבר 1772, שש משפחות יהודיות בכל שבוע מן הדירות בבתים נוצריים, על בעל־הבית להחזיר לדיירים את שכר־הדירה ששילמו מראש. היהודים ערערו בפני השלטונות בוינה והענין נמשך עד 1793. השלטונות המרכזיים בוינה פרסמו ב־12 בדצמבר 1793 וב־1 במאי 1797 שתי תקנות: א) מותר ליהודים לגור בעיר רק ברחוב היהודים, זארוואנסקא ורוסקא ובפרברי קרקא וזולקיב. ב) יהודים בעלי־הון העוסקים בממכר סחורות מאוסטריה רשאים לגור מחוץ לגיטו, אולם רק באישור ,.לשכת־החצר " ("האפיקאנצליי"). התקנות חודשו גם בשנת 1804 וגט בשנת 1811 ובסוף — פונו היהודים מן הרחובות האסורים") .
הנהלת הקהלה המשיכה במאבקה אצל השלטונות בוינה. העיריה עמדה בהתנגדותה להרחבת הגיטו. בשנות 1846 — 1855 הטיל מיניסטריון הפנים על הנציבות בלבוב להחליט בדבר. בהצבעה היה מספר המחייבים והשוללים שוה והנציב, גראף אגנור גולו ־ חובסקי, הכריע לרעת היהודים. ב־11 בינואר 1863 הגישה הקהלה בקשה חדשה, אולם ללא תוצאות") . אכן, הקונסטיטוציה של שנת 1868 נתנה שווי ־ זכויות ליהודים ובזאת הכריעה את הבעיה לטובתם. הגיטו חוסל ומאז התגוררו היהודים בכל חלקי העיר, בלי עכוב. אולם רובם הצטופפו בישוב מלוכד ברחובות סיקסטוסקה וקופרניקה, שנקרא בפי העם "די ניי ע ברייטע גאס" רחוב מקביל ל״ברייטע גאס" במרכז העיר. ואלה הם הבתים ברחוב היהודים: 1) הבית הראשון ע״י השער לגיטו היה, כאמור, בית מיכאלויצובסקא. בעל הבית הראשון היה הרותבי סטפן האמי׳ץ ואשתו הלנה. משנת 1617 עד 1706 השתייך הבית *) 32 . ק1 . 1.0 • 5106961 ## ) 11 . 0 . 1 ^ 1 03112160 10 711860 • 861 1,396 • 2111 . 0 . 203 . ק 1867 . { . 8 .¥ \ לפרנס הקהלה מרדכי בן יצחק (איזאקוביץ). מ־1706 יעד סוף המאה הי״ט היה ברשות משפחת שטרנבאך. ב־1907 בנו במקומו בנין חדש.
2) סמוך לבית זה עמד ביתו של רופא המלך יאן סוביסקי, ד״ר שמחה־מנחם בן יוחנן־ברוך די־יונה, הידוע בשם "קאמיעניצא דאקטאראווסקא׳ / בעל שלוש קומות וחזית צרה, בסגנון הרנסנס. אחד הבנינים היפים והמפוארים ביותר בגיטו. בשנת 1767 עבר הבית לידי חוכר מסי־ הקהלה ישראל בן יוסף. בימי שלטון אוסטריה עמד הבית תחת חסות המפקחים על העתיקות. אולם, שנים מספר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נהרס על־ידי בעלת־ הבית גב׳ סאסוב, בעבודות יישור הרחוב ובמקומו הוקם בנין חדש. 3) הבית השכן נבנה במאה הט״ז, נרכש ע״י שלמה קרוכמל (לכן נקרא "קאמיעניצא קראכמאלאווסקא"). במאה הי״ט עבר הבית לרשות גב׳ שנבלום. אחרי סכסוך קשה עם מפקח־העתיקות הרסה את הבית והקימה בית חדש במקומו. 4) בית אליעזר ׳ ״קאמיעגיצא לייזראוסקא״, מספר 28. הבית עבר במאה הי״ח לרשות הקהילה ובו התכנס בית־הדין של סגן־הויבודה. הבית נקרא אז "קאמיעביצא פאדוואיע־ וואדזינסקא", ובפי העם "דער שופטסהויז". בסוף המאה הי״ח מכרו שלטונות אוסטריה את הבית לאליעזר בורוכוביץ. 5) בית קריבס, מס׳ 25, נבנה ע״י הרותני קוסט. ב־1601 נרכש ע״י אהרן בן ראובן, לאחר 1704 נמכר הבית לראש הקהלה זלמן בן פיחס. 6) בית ועד־הקהלה, מס׳ 27. בו היו משרדי הקהלה, דרך החצר היה מעבר אל בית־הכנסת "טורי זהב". לפי ר׳ דוד הלוי, בעמ״ח ״טורי זהב״ רב־הקהלה בשנות 1652 — 1667 ערכו בחצר חתונות, ובזמן הפרעות התגוננו כאן מפני הפורעים.
בשנת 1704 העמידו השבדים עמוד־תליה, ופרגסי הקהל היו צפויים לתליה עד שהסלים, שהועמדו מתחת לעמוד, נתמלאו זהב וכסף שהובאו ע״י היהודים. בית־ הכנסת הוקם בשנת 1582 ע״י ר׳ יצחק בן נחמן, ראש הקהל ויו״ר ״ועד ארבע ארצות״ בלובלין בשנת 1589. בשנת 1594 הוסיפו לבנין עזרת נשים. בית הכנסת נבנה בסגנון גוטי ע״י האדריכל פאול האיטלקי, שבנה גם את הכנסיה וולווסקא ברחוב רוסקא. יש לבית־הכנסת ספור מיוחד: בשנת 1603 העניק המלך זיגמוגט וו ו את המגרשים וכל השטח למיסדר הישועיים. אחרי דיונים ומשפטים הוכרחו היהודים למסור את בית־הכנסת וכל סביבותיו, כמעט את כל רחוב היהודים, לישועיים. אולם הכניסה לבית־ הכנסת היתה רק דרך ביתו של מרדכי בן יצחק, והוא לא הרשה את המעבר. הישועיים היו מוכרחים לוותר והחזירו ליהודים את בית־הכנסת עם כל הבתים מסביב. בשבת אחרי חג־הפורים שס״ט (1609) נפתח בית־ הכנסת, ויצחק הלוי חיבר את "שיר הגאולה", שבכל שנה היה נאמר בשבת שלאחר הפורים. באותו בית־כנסת נתקיים במחצית המאה הי״ח ע״י הכמורה הקטולית ויכוח עם היהודים שדוכרחו לבוא לנאומי'