559 ההיסטוריונים של יהודי לבוב 560 הפולנית למדעים בקרקא, לפי המלצת בחיר ההיסטוריונים הפולנים, מי־שהיה הנציב של גליציה ׳ פרופ׳ ד״ר מיכאל בוברזינסקי. הפרסים לא הועילו ובלבן׳ שהדגיש תמיד בגאווה מיוחדת את שמי ומוצאי היהודי, נאלץ להסתפק במשרת "מורה־דת" . אכן, מזמן לזמן נסע לשם חקירותיו לחו״ל: לברלין, ברסלוי׳ וינה וכד. בימי מלחמת העולם הראשונה חי כפלי ט בוינה ובשנת 1915 נתמנה כרב ־ צבאי בצבא אוסטריה. את שרותו מילא בשנות 1915 — 1918 בכיבוש האוסטרי בלובלין. כאן השתדל לפי מיטב יכלתו לשפר את מצב היהודים. אחרי המלחמה השתקע בצ׳נסטחוב וניהל כאן את הגימנסיה היהודית וכעבור שנה וחצי עבי * לורשה, וכ־10 שנים ניהל את בית־הספר לרבנים "תחכמוני" ואת הגימנסיה ״אסכולה״. בשנת 1928 נתמנה מורה לתולדות היהודים באוניברסיטה של וארשה׳ בשנת 1929 — מרצה באוניברסיטה החפשית ( 3ת 01 <\ \ 3 :> 0151 ? 11€3 ז 526011 ז\\ ) בשנת 1936 נתמנה פרופסור שלא מן־המנין. יחד עם פרום׳ ד״ר משה שור, ד״ר מרדכי ברוידא׳ הקים בשנת 1928 את המכון לחכמת־ ישראל, שמילא בשנים 1928 — 1939 בחיים התרבותיים של יהודי פולין תפקיד חשוב מאד.
לעבודת ההיסטורית הגיעה בלב ן מתוך הכרתו הלאומית־הציונית. החל משנות השמונים של המאה הי״ט השתרשה בקרב הנוער הלומד וקנתה אוהדים רבים — התנועה הציונית, שכיוונה אותו לטיפוח התרבות היהודית. בחורי בית־המדרש עזבו את ד׳ האמות של ההלכה והתמכרו ללימודי־חול באוניבר- סיטאות של וינה וברלין׳ ובהשפעתם מצא גם הנוער הלומד בגימנסיות את הדרך חזרה ליהדות. בחוגים חשאיים של סטודנטים למדו עברית, תולדות ישראל ותרבותו. הרומנטיות שבתנועה הציונית המריצה את הנוער היהודי לא רק לעבודה ארגונית לאומית, אלא גם להתעמקות במקורותיה של היהדות ותולדותיה. יהדות גליציה׳ שנתנה לנו חוקרי־יהדות גדולים כגון רנ״ק, שי״ר, שלמה בובר׳ שלמה רובין, אברהם קרוכמל, צבי הירש חיות׳ ד״ר משה אהרנרייך, ,׳בעל החלוץ", יה״ש, פביוס מיזם׳ ד״ר יוסף קובק ואחרים, השתתקה לשנים מספר. ההשכלה שהתנוונה לא היתה ביכולתה להפריח כוחות חדשים׳ לתת לנוער תכנית מותאמת לצרכי החיים שבתקופה זו אע״פ שההשכלה הגליצאית היתה רחוקה מכווני התבוללות רוחנית כפי שהובלטו בגרמניה — בגליציה לא היה ביכלתה לעצור את ההתבוללות התרבותית שהשתלטה על הנוער הלומד.
והנה באה בשנות השמונים התנועה הלאומית הציונית שספגה לתוכה הרבה יסודות מתוך ההשכלה וביחוד מתורתו של רנ״ק, היא שרעננה את החיים התרבותיים, הוציאה את הנוער מצפרני ההתבוללות ונתנה לו תוכן חיים חיובי ואמונה בעתיד־עמנו. הדבר נעשה גורם חשוב בהחיאת המדע היהודי בגליציה. תקופה זו העלתה גם את בלבן, שהצטרף לחוג הראשון של הסטודנטים הציונים בלבוב בהנהגתם הרוחנית של ד״ר מרדכי אהרנפרייז, ד״ר יהושע טהון וחבריהם. בעבודתו הספרותית התחיל ד״ר בלבן בפובלי- ציסטיקה. ב־׳י: 52103£ ץ 2 ע? ", השבועון הציוני הראשון בגליציה, פרסם בשם בדוי, "אמת", מאמרים על בעיות ההווי היהודי. עורך השבועון, אדולף שטאנד * מראשוני המנהיגים הציונים בגליציה, מספר באחד ממכתביו על התחלתו הספרותית של בלבן את הדברים האלו: "הדבר היה בשנת 1897. סטודנט צעיר סר אצלנו — בימים הטובים ההם — כמובן שלא עמל״ פאת ההגהה ב־ 50 ס 521 ץ 2 ז ?. פעם אחת בא אלי נבוך, מסמיק, ומסר לי מעטפה ובה כתב־יד. תקנתיו והודעתי למחבר שבעוד ימים אחדים יקרא את הגהת מאמרו. זה היה בודאי הרגע המאושר ביותר בחייו. אחרי מאמר זה כתב מאמרים אחרים. ראיתי שצעיר זה מוכשר לפובליציסטיקה פחות משהו א מוכשר להיסטוריה. לפיכך כוונתי לזו. האיש הוא המחבר של ספרים יסודיים לתולדות היהודים בלבוב ובקרקא׳ ולולא יהדותו היה בודאי כבר פרופסור מן־המנין באחת מאוניברסיטאות הפולניות".
ב״ראטשני ק ז׳ידובסקי" שנער ך ע״י שטאנ ד פרס ם בלב ן בשנו ת 1902 — 1906 א ת מחקרי ו הראשוני ם לתולדו ת היהודי ם בלבו ב (אגב׳ א ת "התשוק ה לספ ר מעשיות" יר ש בלב ן מאבי ו זוסמן, שהי ה "מתנגד" ידו ע בלבוב, והשאי ר בכ״ י ספ ר זכרונו ת חייו, כתו ב באופ ן ח י וער׳ שבלב ן עמ ד להוציא ו בדפוס). לפנ י חקירותי ו בתולדו ת היהודי ם בפולי ן ניס ה בלב ן א ת כוח ו בתולדו ת היהודי ם בימ י בי ת שני, וא ח פר י חקירותי ו מס ר במאמרי ם ע ל יוס ף פלביו ס וע ל החשמונאים. בלב ן עז ב שדה־מחק ר זה. משהתחי ל לעסו ק בחקירותי ו הארכיוניות. הו א ומש ה שו ר ה ם הראשוני ם שהחל ו לנצ ל א ת האוצרו ת הגדולי ם שנמצא ו בארכיו ן הברנרדיני ם בלבו ב ובארכיונ י העי ר למע ן