685 ד״ר פ. ברידמן 686 אלה מחלקה יהודית מיוחדת בתוך אגודת הסופרים הכללית אשר בלבוב. בראש המחלקה עמד הסופר האידי דוד קניגסברג (מי שתרגם לאידיש את הפואימה "פאן טדיאוש"), ומזכירה היה המשורר האידי הצעיר יעקב (יאנקעל) שודריך. בידי מספר קטן מן הסופרים היהודים עלה להמלט מלבוב ולהגיע לרוסיה עוד בטרם בוא הגרמנים. והנשארים בלבוב — נכרתו כמעט כולם בחרב הנאצים. מן הסופרים כותבי אידית:
דוד קניגסברג נשלח אל המחנה היאנובי ושם מת. לשם נשלח גם הסופר האידי ירחמיאל (מילטשע) גרין, מחבר "טורים מקולומיאה" (די וועבער פון קאלאמיי), שקודם־לכן עבד עבודה קשה כסבל באחת המחלקות של המועצה היהודית (מחלקת התזונה או מחלקת הטרנספורט). גרין המשיך בעבודתו הספרותית גם במחנה — כתב רומן על חיי המחנה אשר קטעים ממנו קרא לפני חבריו בשעת־הכושר. החיבור אבד באבדן מחברו. במחנה הייאנובי נכרתה גם אשתו, המשוררת הלנה גרין, מחברת שיר־ האסירים הנוגה, הפותח במלים: "אנו יושבים במורדות הר־החולות ושותים "לחיים עם המות׳" אשר נתפרסם ונעשה עד מהרה למין המנון של אסירי המחנה. יאנק ל שודריך כתב שירים על דבר הבעש״ט והגזלן האוקראיני דובוש (לפי האגדה העממית קוימו יחסי־ידידות בין הבעש״ט לדובוש), וכנראה גם שירים אחרים. במכתב אחד שניצל מתאר שודריך את מצב רוחי ואת עבודתו הספרותית בשנת 1942: "אני משאיר את השירים האלה כשהם בלתי־מהוקצעים, במצב גלמי, ללא שיפור וליטוש כל שהם. רואה אני כי השמדת עמי עובדה היא. והנה יוותרו לפחות שירים אחדים אלה לעדות כי חייתי ויצרתי גם בשעה שהחלף נטוי על צוארי... כל הזמן הלמתי להלחם לכל הפחות שכם אחד עם הפרטיזנים אי־שם ביערות, אע״פ שמעולם לא היה קנה־רובה בידי, הייתי רוצה ללמוד מלאכה זו, והייתי מוכן לעשות את המסוכן ביותר. לצערי, לא שיחק לי מזלי..." למרות כל המכשולים עלה לבסוף לשודריך לצעוד לקראת מימוש חלומו. בפברואר 1943 נתארגנה קבוצת צעירים, ושודריך בתוכם, שניסתה להתפרץ מתוך הגיטו ולהלווות אל הפרטיזנים. הם באו במשא־ומתן עם כמה נוצרים אשר הבטיחו להעבירם במכוניתם אל היער. כנראה היתה כאן פרובוקציה שתוכנה ע״י הגיסטאפו, והצעירים נפלו בפח. המכונית הוקפה שוטרי־בולשת מזויינים וכל נוסעיה נהרגו.
עקבות סופרים אחדים נעלמו, וסופם נסתר מאתנו: משה (מאוריצי) שימל, סאניע פרידמן שהיה במחנה היאנובי, דבוחה פוגל־ברנבליט (תבה׳ גם בשפה הפולנית, שירים ומסות פילוסופיות), ברל שנאפער, דניאל איהר, א!0תר שולדנ־ ריין, האספירנטית הצעידה של "ייווא", ועוד. על ישראל וינלז ספרו כי נתפס בשעת האקציה נגד הזקנים (בסוף 1941) והובל להרג. גם לא כל מי שהצליח להימלט לפני כניסת הגרמנים הציל את נפשו. המשורר המוכשר והפובליציסט שמואל יעקב אימבר נאלץ לעזוב את לבוב בעוד בימי הרוסים, כי הלשינו עליו שאין שירתו "כשרה" מנקודת־ראות מארקסיסטית. הוא התיישב בעיירה הקטנה יזירנא אצל הורי אשתו, ומשם עבר לעיר זלוצ׳וב לבית גיסו ד״ר הרצ׳ניק שהיה מנהל בית־ החולים היהודי. אימבר המשיך בעבודתו הספרותית והיה מדרכו לקרוא את חיבוריו בפני קהל עובדי־ המרפאה והחולים. בשעת האקציה ב־3 לנובמבר 1942 נתפס המשורר ונשלח אל מחנה ההשמדה בבלז׳ץ. רעיו וחבריו שמרו על עזבונו הספרותי עד אשר הוכרתו גם הם ועמם אבדו כתביו האחרונים של אימבר וי).
מית טראגית רווית־יסורים מת הסופר האידי המפורסם אלטר קאציזנע, שבא ללבוב כפלי ט ב־1940 ושם השתקע? בתקופה הסובייטית היה מאנשי הדברים של הסופרים היהודים, ונתמנה למנהל הספרותי של שידורי רדיו לבוב בשפה האידית. האופירה שחיבר — ״האופירה של יהודי״ (״די יודנס־אפערע״) — נתקבלה להצגה ע״י התיאטרון המלכותי בקיוב. בפרוץ המלחמה הרוסית־גרמנית ברח קאציזנע מלבוב, אבל לכשהגיע לסביבות טרנופול התנפלו עליו האוקראינים והמיתוהו בעינויים קשים ומשונים 12). מן הסופרים העברים אבדו: משה פעלה סופר ומורה (מורה הגימנסיה ברחוב זיגמונטובסקה 17), ד״ר משה ולדמן־ גוליגר׳ שמיטולוג, מרצה במכון למדעי־היהדות בוארשה, היה פעיל במשרד העזרה ההדדית היהודית ועוזר לסופרים ומלומדים. בסוף 1942 נעלם? כפי הנראה׳ נתפס באקציה של אוגוסט 1942? ד״ר ישראל אוסטרזצר, מרצה לתלמוד במכון למדעי־היהדות בוארשה ומלומד ידוע במקצועו. נתפס בימים הראשו־ נים לכניסת הגרמנים׳ יולי 1941, ולא שב. 1 ב) שלמה מאיר: דער אונטערגאנג פון זלאטשאוו, עט׳ 21 — 22. 12) י. בליץ, סופר אידי, שהיד. בין פליטי טרנופול ונשאר בחיים, סיפר בפרוטורוט על המאורע המזעזע במאמר־ זכרון שנדפס בעתון ״דאס נייע לעבן״ בלודז׳ בשנת 1945.