87 תולדות היהודי לגוב 88 בשנת 1620), ואחריו ר׳ יעקב קאפיל בר׳ אשר הכהן. מיד אחרי שבכנס ר׳ יעקב קאפיל לתפקידו היה לו סכסוך עם הלמדנים שבעיר, י׳ אברהם שתציל רפפורט (בעל "איתּן האזרחי") ואהרון אבאב בן יוחנן, בעבין אילנות הסוככים בענפיהם בבית הקברות כסוכה ממש והאיסור על כהנים להכניס תחת צל־ האילנות. הוא נפטר בשנת 1630 ועל כסא הרבנות ישב ר׳ מרדכי בן צבי הירש אשכנזי שהיה רק שש שנים רב 1636), אחריו היו ר׳ יהושע בן יוסף בעמ״ח "מניני שלמה" ושו״ת "פני יהושע", שהוזמן כרב לקרקא, ר׳ משולם זאלצבורג בן אברהם אשכנזי, שמלא תפקידים חשובים בועד ד׳ ארצות. אחרי מותו, בשנת 1645, נבחר לרב חתנו של הגאון מהר״ם מלובלין ר׳ יוסף בר אליקום נעץ שהיה בר־סמכא מכובד בזמנו. הוא נפטר בשנת 1652 ויורשו היה הרב הנודע בחוץ־ לעיר ר׳ דוד בן שמואל הלוי בעמ״ח "טורי זהב", חתנו של הגאון ר׳ יואל סירקיס (בעל הב״ח), הנקרא בפי העם הט״ז "לפי ספרו "טורי זהב. כשהופיע שבתי־ צבי על הבמה שלח אליו את בנו ר׳ ישעיהו ואת בן־חורגו ר׳ אריה ליב לתהות על קנקנו. בניו חזרו נלהבים, אך ה״ט״ז" לא התרשם. התאשלמותו של שבתי־צבי הצדיקיה את עמדתו. יורשו של ה״ט״ז" ברבנות בחוץ־לעיר היה ר׳ יהודה־יודל בר׳ משה מלובלין שהוא הרב האחרון בחוץ־לעיר 2). שמש בית־הכנסת החל משנת 1680 מכהן שוב בשתי הקהילות רב משותף אחד.
עד 1623 התפתחו חיי הקהל מחוץ לעיר בשקט ובלי שום הפרעות מיוחדות. אבל, באותה שנה פרצה בקרבת בית־הכנסת דליקה עצומה, שהתפשטה במהירות רבה בכל הרובע והרסה גם את שכונות הנוצרים. כמעט 1200 בתים נשרפו, לפי דברי הכרוניסטן משלוח־מנות לפורים זימורוביץ, ובתוכם כל בתי היהודים, בית־הכנסת שבו נשרפה גם ספרייה עשירה, עד השער הקרקובי וכנסיית הנשים הבנדיקטיניות. העיריה רצתה לנצל את ההזדמנות ולאסור על היהודים להקים מחדש את בתיהם ברובע זה, וביחוד את בית־הכנסת. אולם היהודים לא שקטו ובהשתדלותם נחתם ב־30 באפריל 1624 הסכם. שלפיו הורשה ליהודים לבנות רחוב חדש מפלטב במזרחה בכיוון למנזר הבנדיקטיניות, להקים את הריסות בית־הכנסת, אולם במקום חדש בשיפולי הארמון הפוזנאי, להשאיר את המגרשים ע״י חומות העיר ובמקומם לרכוש להם כרצונם מגרשים חדשים לבניית בתים חדשים. ב־10 ביולי 1624 אושר ההסכם ע״י המלך. היהודים הצליחו להשיג רשיון לבנית בית־הכנסת גם מן הארכיהגמון יאן אנדרזיי פרוכניצקי בתנאי, שבית־הבנס ת לא יהיה מפואר בחיצוניותו ושלא יהיה שונה משאר בתי־המגורים.
במהרה נבנו בתי המגורים סביב הככר הקרקיבי. בניית בית־הכנסת נדחתה בגלל חוסר כספים. לשם כיסוי ההוצאות השתמשה הקהלה בדמי עונשין של בית־הדין של קהלת לבוב והקהילות הסמוכות לה (;ז 1311) 3 ז 1 ץ 2 זק) אך בשנת 1632 הוקם בית־הכנסת עם עזרת־הנשים ואולם בית־הדין. ב״פלוש" ע״י התנור היה תא־מאסר (קונא). הבניין היה קיים בשלמותו עד השואה בשנת 1941. אולם לא זמן רב ישבה הקהלה בשלווה. בשנת 1640 אחרי חג השבועות פרצה שוב תבערה בבית