107 תולדות יהודי לבוב 108 את שבאת ישראל. בסיים נשמעו דרישות לגרש גם את היהודים, אך הודות לנציגי הכנסיה, שהיהודים היו חייבים להם סכומים עצומים, לא הוגשו הצעות ממשיות. אז באה תקופת האשמות בעלילות־דם והתנפלויות על רובעי היהודים. בשנת 1663 התנפלו תלמידי בית־ס של הישועים בלבוב על היהודים מחוץ־לעיר. הם העליבו אנשים, שברו חלונות דירותיהם והביאו לידי תגרת־ידים. המצב הוחמר במיוחד, כאשר אנשים חשודים הפיצו בלבוב ובעיירות הסמוכות מכתבים מאת האפיפיור, הקיסר והמלך כביכול, המרשים להכות ביהודים.

נצחון היהודים יכול היה להיות שלם, אלא שלפתע בגדו אנשי יחידת־החיל שישלחו ע״י הסטרוסטה, והתאחדו עם המתקיפים. המגינים לא יכלו לעמוד בפני ההמון, שעלה עליהם עתה פי עשרה, והחלו לסגת. הפורעים חדרו לתוך הבתים, שדדו ורצחו ללא רחם זקנים, נשים וילדים. אח״כ פרצו לבית־הכנסת, השמידו את כל כלי הבית, הוציאו את ספרי התורה, קרעום וחללום. הש״ץ, ר׳ שמואל בן יוסף חיות, שהיה שקוע אותו זמן בתפילה, נרצח באכזריות רבה. באותו יום נרצחו 102 יהודים, ולמעלה מ־200 נפצעו. אחרי הפרעות של ח הסטרוסטה של לבוב, סטניסלב פוטוצקי, ב־8 ביוני, הודעה לכל השלטונות המקומיים, בדבר המהומות בלבוב "שנתעוררו ע״י סטודנטים ובעלי־מלאכה, ובהן רצחו יהודים, לקחי בהסתערות את בתיהם, ביצעו שוד גדול ולקחו אפילו ילדי יהודים בשבי. וכפי שאני שומע — המהומות טרם נגמרו". מכיון שנודע לו שהבריונים נמלטו עם שללם מלבוב, הוא פונה אל כל השלטונות בדרישה לאסור כל אדם שבידו שלל, משכון או ילד יהודי, ולשלחו אל מושבו (בפודוהאיצה) 35"). כשנודע בעיר על הנעשה בפרבר היהודי, שלחה המועצה שמשים להרגיע את הפורעים, אך גם הם הוכו. בקושי רב הצליחו ניצולי הפרבר להמלט לתוך העיר, ולמצוא בה מחסה. בין הניצולים היה הרב ר׳ דוד הלוי, בעל "טורי זהב", ששיכל באותו יום שני בנים, ר׳ מרדכי ור׳ שלמה.

הפורעים המשיכו בהסתערויותיהם, וניסו לחדור לתוך־העיר, אך בפקודת המועצה נסגרו בפניהם שערי החומה. לפני שער הרובע היהודי בעיר ניצב ראש מנזר הישועים לפי בקשת היהודים, כדי לעצור את הסטודנטים מלעבור שמה, עד שהספיקו לסגור את שער הרובע. האמצעים הללו כמעט שלא הועילו. הסטודנטים לא פסקו לאיים מעל גגות הבתים הגובלים עם הרובע היהודי, ואף החלו לפלוש משם פנימה. כשגברה הסכנה, דרשה מועצת־העיר מן היהודים כסף ובתוספת מכספי העיר גויסו מאה חיילים מזוינים. היהודים לא הסתפקו בכך, ופנו למפקד הצבא הראשי, סטניסלב פוטוצקי. בתחילת הפרעות בפרבר העיר, שלח פוטוצקי ב־8 ביוני 1664 הודעה למועצת העיר, שהפיקוד על לבוב ופרבריה נמסר לקצין התותחנים ? — פרדיננד וולף, ויש לעמוד לימינו. ע״פ פנית היהודים, שלח פוטוצקי שתי פלוגות פרשים בפיקודו של טרנבסקי. הוא מסר להם הוראה מפורשת שלא יתאכסנו אצל יהודים, אלא רק בבתי נוצרים, בעיר ומחוץ־לעיר — אכסון באונס וכפיה. עובדה זו שמשה