161 ד״ר נ. מ. גלבר 162 הוויבודה צארטוריסקי קיבל את כתב־הסמכות (הקאב־ סנס) מאת פרנסי הגליל. אולם, השלום נמשך זמן קצר מאד. בשבת 1755 בחרו פרנסי־הגליל עם ר׳ דב (בר) באבד בראש, את הרב ר׳ מאיר בן צבי מרגליות 13) כרב־גליל שני ומושבו היה בתחילה בטרנופול, ואח״כ בקומארבו. קהלו ת לבוב ור׳ חיים רפפורט לא יכלו לקבל זאת בשתיקה וערערו בפני שופט הויבודה, שהכניס בד 17 ביולי 1755 הצהרה נגד "ברקו מארשאלק (דב באבד) והרב מאיר הרשקוביץ (מרגליות)" שהר׳ באבד ופרנסי־הגליל האחרים שבניגוד להוראות המלד אוגוסט וו ו שניתנו לוויבודה של רייסין יאבלובסקי בשנת 1730, — הקובעות שרבנות גליל־רייסין היא אחידה ובלתי״ניתנת לחלוקה, ובלי רשיון הוויבודה צארטוריסקי, — העיזו להכניס לרבנות את מאיר הרשקוביץ ולהעניק לו את התואר "סובאלטערבוס ראבינוס" למרותשלמעשה חיים בן שמחה (רפופורט) הוא רב הגליל. הוויבודה צארטוריסקי לא הכיר בבחירתו של ר׳ מאיר מרגליות ובעיניו היה רק לר׳ חיים רפפורט סמכות של רב־הגליל. ב~30 במאי 1769 אישר צארט ד ריסקי מחדש את ר' חיים רפפורט כרב כולל של לגליל רייסין 14). בהודעתו הכריז הוויבודה שיהודי לבוב וכל הגליל צריכים להגיש את משפטיהם אך ורק בפני הר׳ חיים ולסלק לו משכורת מתאימה כרנדהגליל.

ועד־הגליל לא התחשב בהוראותיו של הוויבודה וגם לא בהחלטת הועד משנת 1752 והכיר רק ברב ר׳ מאיר מרגליות. הרב ופרנסי־לבוב הגישו שוב לוויבודה וגם אל המועצה הכלכלית של אוצר־המדינה ("ראדא עקאנאמיצ׳נא סקארבו קורוננעגו") את מחאתם נגד פינחס שבירסקי, ברק רבינוביץ ויתר פרנסי ועד־ הגליל, שבניגוד להוראות והתקנות בהרב רב־גליל שני. על יסוד מחאתם הזמינה המועצה הכלכלית, במכתב מיום 3 בספטמבר 1765, את ראשי ועד־הגליל להופיע לפניה בוארשה. אולם, עד מותו של ר׳ חיים רפפורט בשנת 1771, לא חל שום שינוי במצב, למרות שהשלטונות הכירו בו בלבד. אחרי פטירתו צריך היה, לפי הוראת היויבודה וברוח ההסכם ההדדי מ־3 בספטמבר 1771 באוניוב, לכנס את ועד־הגליל בד 1 בנובמבר 1771 בפשמישלאני, כדי לבחור את יורשו. נציגי לבוב באו אמנם אל המושב, צירי בדודי וטישמיניצה לא באו בנימוק שקיים שם יריד והדרכים משובשות והציעו לכנס את המושב בויזלאני, ואחד כר בזמן הקונטראקטים (החוזים) בלבוב או סמוך לה, אולם גם מושב זה לא התקיים. פרנסי לבוב הגישו בד 12 בנובמבר 1771 מחאה נגד קהילות בדודי, טישמיניצה, זולקיב 15) ובחרו בעצמם את ר' שלמה בן משה, שהיה רב בהלם, כרב הגליל 16). ב־31 בדצמבר 1771 אישר הוויבודה את בחירתו בהתאם לתקנות משנת 1751 1־1752 17). חלוקת פולין בשנת 1772 שמה קץ לרבנות זו, כל רייסין ולבוב בכלל באה תחת שלטון אוסטריה. ב.

פרנסי לבוב ייצגו את מדינת רייסין באסיפות של ועד ארבע־ארצות. הנציגים הראשונים במושב הועד היו הפרנסים ר׳ יצחק בן נחמן ור׳ מרדכי בן יצחק, שהשתתפו במושב בשנת ש״ן (1589). מרדכי בן יצחק ייצג את מדינת רייסין גם בראשית המאה הי״ז. בשנת ש״ן השתתף גם ר׳ יעקב קאפ ל בן אשר הכהן אב״ד בחוץ־לעיר. וזו רשימת הרבנים, הדיינים ופרנסי הקהילה שלקחו חלק במושבי ועד ארבע־ארצות 18). בשנת שנ״ד! : 1) ר׳ אברהם בר׳ שבתי הורוויץ, אביו של השל״ה, חיבר ם׳ "חסד לאברהם"׳ באור לשמונה פרקים של הרמב״ם (לובלין, של״ז), "ברית אברהם" (לובלין של״ז), "עמק ברכה" וקרקא שנ״ז), .,י ש נוחליך, צואה לבניו (פראג שע״ז). 2) ר׳ ברוך דיין? 3) ר׳ משה בן יעקב ישראל, הנקרא משה ציפורש מלעמבערק. שנ״ז: ר׳ משה בן יעקב ישראל ציפורש. שס״ג, שם״ז: 1) ר׳ יהושע בן אלכסנדר "מזרח כהונה, ולך (פאלק הכהן״ (1550—1614) מחבר ספר "מאירת עינים (סמ״ע) ו״קונטרוס על רבית", ראש־מתיבתא ופרנס דד״א, השתתף בחיבור דינים בענין מאכלות אסורות, מלבושים, איסור שעטנז ודיני רבית שנתקבלו במושב ועד דד״א בשנת 1607. 2) ר׳ יעקב בר אליקום היילפרין. לפני שע״ד: ר׳ יהושע בן אלכסנדר פאלק ובעל ה״סמ״ע"). שע״ד: 1) ר׳ שלמה בן יצחק חריף, י־אש־מתיבתא ואב״ד בלבוב. 2) ר׳ יעקב קאפ ל בן אשר כהן. שע״ז, שע״ח: 1) ר׳ אלכסנדר בר׳ משה הכהן אשכנזי, המכונה זיסקינד. 2) ד׳ שמשון בן יצחק באכנר, דיין וראש־מתיבתא בלבוב. 3) ר׳ יעקב קאפ ל בן אשר כהן.