חיים (מוניס פידרר ז״ל בצער ובדאבון־לב נאמרים דברי אזכרה והספד על דמות אצילה של ידיד יקר ונערץ אשר חייו קודש היו למילוי שליחות ציבורית ־ ביושר, בנאמנות, ובמסירות. שבע־ תיים קשה להשלים עם הסתלקותו של בן־ עירנו שירש מאביו אציל־הנפש ר׳ בנציון פידרר ע״ה את כס יושב־ראש ועד יוצאי סקאלה בישראל ובשנות כהונתו זו ראה, כמטרת חייו וכיסופיו, הנצחת זכרם של קדושי עירנו שהוכחדו בשואה. רצה הגורל המר וחסר הרחמים כי תוך זמן קצר יסתלקו מעולמם שני חברי הוועד של יוצאי סקאלה בישראל: שלמה בילגוריי ומוניו פידרר. כאילו רצתה היד המסתורין להנציח גם אותם, יחד עם קדושי השואה־ אחיהם, בספר הזכרון, בחינת "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו."

לנגד עיני רוחי צפה תמונה מאותם ימים רחוקים כשאני הייתי סטודנט ומוניו פידרר־קצין בחיל התותחנים הפולני: מטיילים אנו, החבורה הצעירה של הנוער הסקלאי, בשדרה היפה "אויבן אין טויער" ("בשער למעלה") ולפנינו מטייל זוג צעירים מרשימים ביופיים ובהידורם: זישקה פרייפלדר עם ארוסה מוניו פידרר; היא בלבוש נאה ובהילוך מעורר כבוד, כיאה לבתו של ר׳ ישראל לייב פרייפלדר, מנהיג ציוני עירנו,והוא במדיו, כשהדורבנים הצמודים למגפיו משמיעים צלצול צעידה צבאית. גאים היינו עליו, אנחנו בני העם המדוכא, השנוא והמושמץ כפחדנים. ידענו אמנם כי לא מרצונו הטוב ולא מתוך שמחה הוכנס לשורות הצבא האנטישמי, אבל גם זאת ידענו כי צעיר חסון זה מייצגנו שם בכבוד ובראש מורם. עברו שנים ומוניו פידרר גמר לימודיו כאדריכל בטכניון בפראג בשנת 1931 ועלה ארצה בשנת 1933. כאן עבד כארכיטקט ונכנס לשירות ציבורי בתפקיד בכיר. הוא רכש לעצמו מעמד מכובד והערכת הכל ליושרו, להחלטיותו נטולת משוא־פנים, לביקורתו,המחמירה עם עצמו ועם אחרים,וליסודיותו בפתרון בעיות מוניציפאליות סבוכות. במקביל לפעילותו זו השתלב במפעלי ההתנדבות של "המדינה בדרך׳ ולאחר קימומה.

במכתב הערכה שנשלח לחיים פידר בחודש אלול תש״י, על ידי הנשיאות של "מגבית ההתגייסות וההצלה" נאמר: "לאחר סיום תפקידה של "מגבית ההתגייסות וההצלה" רואים אנו צורך נפשי לעצמנו להודות לכבודו מקרב לב על העזרה הרבה שהושיט לבצוע המפעל הזה בשקידה ובנאמנות למופת... מתוך מסירות נפש אמיתית. תהי נא, איפוא, הכרת המפעל כאות של הוקרה ושבח לכבודו על פעולתו החשובה." שנים רבות עבדנו במחיצתו של מוניו ובהדרכתו כחברי הוועד של יוצאי סקאלה למען קיום האזכרות השנתיות, אסיפות חברים־יוצאי עירנו ולמען קידום מפעל ההנצחה הספרותי־חיבור ספר הזיכרון. רעיונו הבלעדי הגדול היה - הקמת גל־עד לזכרם של קדושי עירנו בחלקת האנדרטאות שבבית העולמין בחולון. הוא שקד ללא לאות וביסודיות האופיינית לו על 62 ו