דבורה (דורה) זנדנר גז״ל נולדה בסקאלה ב־8 בדצמבר 1922, להוריה שרה מבית רלס ויצחק זנדברג. למדה בבית הספר העממי ע״ש קז׳ימיז׳ פולאסקי עד סיום כתה ז׳, הצטיינה בלימודיה ולאחר מכן למדה שנתיים בגימנסיה פרטית. במקביל ללמודים אלה למדה במשך שנתיים בבית הספר העברי "תרבות", וגם מפי מוריה העבריים זכתה לתהילות ולתשבחות. הצטיינה גם בכשרון דרמטי. בחגיגות ובמסיבות מטעם בית־הספר היתה דורה מופיעה וקוראת שיריהם של משוררים עבריים בכשרון ובהבנה. גם בעלוני בית הספר, הפולני והעברי היו מופיעים חיבוריה. למדה שנתיים בבית הספר התיכון הפולני בעיירה הסמוכה בורשצ׳וב וגם שם יצא שמה לשבח כתלמידה מצטיינת וכמארגנת מסיבות חברתיות בהן היתה מופיעה בדיקלום, בשירה ובנגינה. לאחר שהסוביי- טים כבשו את פולין המזרחית בספטמבר 1939 התחילה דבורה את לימודיה בכיתה העליונה של בית הספר התיכון לקראת בחינות הבגרות. מנהל בית הספר, זיונץ, שהיה פולני לאומי, אף כי ליבראלי וידיד היהודים, נאסר על ידי השלטונות הסובייטיים ועמד להישלח לארץ הגזירה כגורלם של רבים, וביניהם גם יהודים.
דור האירגנה הפגנה של תלמידים ותלמידות מבית ספרה ובשמם הגישה תביעה למזכיר המפלגה במקום לשחרור המנהל העצור. דמותה של הנערה הנועזת והתמימה, אשר תוך דמעות התחננה על שיחרורו של מחנכה, עשתה, כנראה, רושם על המנהיגות המקומית של המפלגה הקומוניסטית והם הסתפקו בנזיפה חמורה ובהתראה לבל תחזור "השתדלנית" הצעירה על מעשה כזה בעתיד. דבורה עמדה בבחינות הבגרות בהצטיינות והשיגה ציונים טובים מאד בכל המקצועות. הפלישה הנאצית לגליציה המזרחית מצאה את דבורה בסקאלה בבית הוריה. יחידת משמר הגבול הנאצית שהוצבה במקום, אירגנה לעצמה משק חקלאי ומשק־עזר: דיר חזירים, רפת, אורווה, לול וכר. הקצינים הביאו משפחותיהם. בתי הגרמנים היו זקוקים למשרתים ומשרתות. דבורה גויסה אז לקסרקטיני הצבא הגרמני והפכה למשרתת בבתי משפחותיהם. קרוב לשנה וחצי טרחה דבורה בכל עבודות הבית השחורות והמפרכות. שמרה על אותה זקיפות קומה, על כבודה העצמי עד כדי כך, שהגרמנים היו מזהירים אותה כאשר היתה מתקרבת פורענות ואף מסתירים אותה לבל תיפול בידי הגסטפו והחוטפים למיניהם. כל הזוועות וההריגות פסחו על דבורה ומשפחתה עד שב־9 ו באוקטובר 1945 חטפו אנשי הגסטפו גם את העובדים אצל הגרמנים וביניהם את כל אנשי משפחתה של דבורה ושלחום להשמדה. דבורה
הסתתר השוב בעליית הגג של הגרמנים, ומכיוון שלא הייתה כבר אפשרות לחיות בגלוי, התחילה לעבור בלילות מבית אוקראיני אחד למשנהו, כחיה